בעבר מדענים סברו כי לשון הקוליברי,‏ או יונק הדבש,‏ שואבת צוף באמצעות תופעה הנקראת נִימִיּוּת,‏ כלומר כוח טבעי הנושא מעלה נוזלים לאורך צינורות דקיקים.‏ אולם מחקרים עדכניים יותר מראים שציפור זו יונקת צוף באמצעות שיטה יעילה פי כמה וכמה,‏ שיטה המכונה ”‏מלכודת נוזלים”‏.‏

 נקודות למחשבה:‏ כאשר לשון הקוליברי חודרת לצוף היא מתפצלת לשני חלקים אופקיים המזכירים לשון של נחש.‏ בקצה כל חלק יש מסילת סיבים מעוגלים היוצרים יחד מעין צינורית.‏ כשהצינוריות טובלות בנוזל המסילות נפתחות,‏ הסיבים נפרשים וחלל הצינוריות מתחיל להתמלא צוף.‏ ברגע שהלשון נסוגה,‏ הסיבים נסגרים בתנועה סיבובית והצוף לכוד בתוכן.‏ כך למעשה יכול הקוליברי לבלוע את הצוף ולא לשאוב אותו כפי שנהגו לחשוב בעבר.‏

 במחקר שערכו אלחנדרו ריקו־גווארה ועמיתיו על לשון הקוליברי,‏ הם ציינו שכל מחזור יניקה נמשך פחות מעשירית השנייה.‏ בתמצית המחקר נכתב:‏ ”‏קצה הלשון הוא כלי דינמי ללכידת נוזלים שמשנה את צורתו באופן דרמטי בכל פעם שהוא חודר לנוזל ויוצא ממנו”‏.‏

 מרשימה לא פחות העובדה שציפור זעירה זו אינה צריכה להשקיע שום טיפת אנרגיה בפעולת לכידת הצוף.‏ קצוות הלשון נפרשות ונסגרות כתגובה להפרש הלחצים שנוצר בין הלשון לבין הנוזל סביבה תוך כדי שהיא נעה אל תוך הנוזל ויוצאת ממנו.‏

 מאחר שלשון יונק הדבש לוכדת נוזלים בשיטה יעילה מאין כמוה,‏ החוקרים מאמינים שניתן יהיה לאמץ את השיטה הזו בתחומים שונים,‏ כמו רפואה ורובוטיקה.‏ לדוגמה,‏ היא יכולה לשמש בתכנון כלים ומכשירים לספיגת נוזלים וניקוי דליפות שמן.‏

 מה דעתך?‏ האם לשונו המתוחכמת של הקוליברי התפתחה בתהליך אבולוציוני?‏ או האם היא מהווה הוכחה לקיומו של מתכנן תבוני?‏