מהו אגם האש? האם הוא זהה לשאול או לגיהינום?
תשובת המקרא
אגם האש הוא סמל לאבדון עולם. הוא זהה לגיהינום אך שונה מן השאול, שהוא הקבר המשותף של בני האדם.
לא אגם ממשי
חמשת הפסוקים שבהם מוזכר במקרא ”אגם האש” מראים שמדובר במקום סמלי ולא באגם ממשי (ההתגלות י״ט:20; כ׳:10, 14, 15; כ״א:8). מי שמושלכים אל אגם האש הם:
השטן (ההתגלות כ׳:10). בתור יצור רוחני, השטן אינו יכול להינזק מאש ממשית (שמות ג׳:2; שופטים י״ג:20).
המוות (ההתגלות כ׳:14). המוות אינו דמות ממשית אלא מצב של חוסר פעילות, היעדר חיים (קהלת ט׳:10). לא ניתן לשרוף את המוות פשוטו כמשמעו.
”חיית הפרא” ו”נביא השקר” (ההתגלות י״ט:20). הואיל והללו דמויות סמליות, האין זה הגיוני להסיק שהאגם שאליו הן מושלכות הוא גם סמלי? (ההתגלות י״ג:11, 12; ט״ז:13).
סמל לאבדון עולם
המקרא אומר שאגם האש ”הוא המוות השני” (ההתגלות כ׳:14; כ״א:8). סוג המוות הראשון המוזכר במקרא נגרם מחטאו של אדם הראשון. מן המוות הזה ניתן לשוב בתחיית המתים, והוא בסופו של דבר ימוגר על־ידי אלוהים (קורינתים א׳. ט״ו:21, 22, 26).
אי אפשר להשתחרר מאגם האש הסמלי
אגם האש מסמל סוג מוות אחר, או שני. אומנם גם הוא מסמל מצב של חוסר פעילות מוחלט, אך הוא שונה במובן זה שהמקרא אינו מזכיר את האפשרות לקום ממנו לתחייה. לדוגמה, המקרא אומר שישוע מחזיק ב”מפתחות המוות והשאול”, כלומר, שיש לו הסמכות לשחרר אנשים מן המוות שנגרם עקב חטאו של אדם הראשון (ההתגלות א׳:18; כ׳:13). אולם לא ישוע ולא אף אחד אחר מחזיק במפתח לאגם האש. אגם זה מסמל עונש נצחי — אבדון עולם (תסלוניקים ב׳. א׳:9).
זהה לגיהינום (גיא הינום)
הגיהינום (ביוונית, גֶּאֶנָה) מוזכר 12 פעמים במקרא. בדומה לאגם האש, זהו סמל להשמדה נצחית. אומנם יש תרגומים המתרגמים מילה זו ל”שאול”, אך הגיהינום אינו זהה לשאול (ביוונית, האדס).
המילה גיהינום פירושה ”גיא הינום”, גיא ששכן מחוץ לירושלים. בתקופת המקרא שימש גיא זה את תושבי העיר כמזבלה. הובערה בו אש תמידית לביעור הפסולת; תולעים, או רימות, כילו את כל מה שלא אחזה בו האש.
ישוע הזכיר את הגיהינום כסמל לאבדון עולם (מתי כ״ג:33). הוא ציין שבגיהינום ”רימתם לא תמות והאש לא תכבה” (מרקוס ט׳:47, 48). בזאת רמז על התנאים שהתקיימו בגיא הינום ועל הנבואה שבישעיהו ס״ו:24: ”וְיָצְאוּ וְרָאוּ בפגרי האנשים הפושעים בי; כי תוֹלַעְתָּם לא תמות וְאִשָּם לא תכבה”. הדימוי שבו השתמש ישוע אינו מתאר עינויים אלא השמדה מוחלטת. התולעים והאש מכלות גופות מתים ולא אנשים חיים.
אין במקרא כל רמז לכך שניתן לחזור מן הגיהינום. ”אגם האש” ו”אש גיהינום” מסמלים שניהם השמדה תמידית ונצחית (ההתגלות כ׳:14, 15; כ״א:8; מתי י״ח:9).
”יעונו יומם ולילה לעולמי עולמים” — באיזה מובן?
אם אגם האש הוא סמל להשמדה, מדוע נאמר במקרא שהשטן, חיית הפרא ונביא השקר ”יעונו יומם ולילה לעולמי עולמים” בתוכו? (ההתגלות כ׳:10) שים לב לארבע סיבות לכך שעינויים אלה אינם עינויים ממשיים:
כדי שהשטן יעונה לנצח, יהיה צורך להשאיר אותו בחיים לנצח. אך המקרא מציין שהשטן ימוגר, או יחוסל לגמרי (עברים ב׳:14).
חיי נצח הם מתנה מאלוהים, ולא עונש (רומים ו׳:23).
חיית הפרא ונביא השקר הם דמויות סמליות ואינם יכולים לחוות עינויים ממשיים.
ההקשר המקראי מראה שעינוי השטן משמעו כליאה או השמדה נצחיות.
המילה המקראית המתורגמת ל”עינויים” משמעה גם ”כליאה; ריסון”. לדוגמה, המילה היוונית שמשמעה ”מענים” במתי י״ח:34 מתורגמת בתרגומים רבים כ”סוהרים”, מה שמעיד על הקשר בין ”עינויים” לבין ”כליאה”. בדומה לכך, התיאורים המקבילים במתי ח׳:29 ובלוקס ח׳:30, 31 מראים את הקשר בין ’עינויים’ לבין ”התהום”, מקום סמלי המצביע על חוסר פעילות מוחלט או מוות (רומים י׳:7; ההתגלות כ׳:1, 3). למעשה, ספר ההתגלות משתמש כמה וכמה פעמים במילה ”עינויים” במובן סמלי (ההתגלות ט׳:5; י״א:10; י״ח:7, 10).