רבים יודעים שישוע הוצא להורג על עמוד הוקעה בין שני פושעים (‏מתי כ״ז:‏35–38‏)‏.‏ אולם יש שטוענים שהמקרא אינו מדייק באמרו שגופתו של ישוע הוכנה בהמשך לקבורה והונחה בקבר (‏מר׳ ט״ו:‏42–46‏)‏.‏

כמה ממבקרי ספרי הבשורה מטילים ספק בכך שאדם שהוצא להורג הורשה להיקבר בצורה הולמת.‏ הם סבורים שרוב הסיכויים שנהגו בו אחרת.‏ העיתונאי אריאל צבר מסביר בכתב העת סמיתסוניאן את הרקע להשקפה זו:‏ ”‏צליבה הייתה עונש שניתן לאנשים הגרועים ביותר בחברה,‏ ויש מומחים שבזים לרעיון שהרומאים היו מעניקים להם את הכבוד לזכות לקבורה ראויה”‏.‏ הרומאים רצו שהפושעים שהורשעו יושפלו כמה שאפשר,‏ כך שפעמים רבות הגופות הושארו על עמוד ההוקעה למאכל חיות הטרף.‏ לאחר מכן,‏ שיירי הגופות הושלכו לקבר אחים.‏

אולם הארכיאולוגיה חשפה תמונת מצב שונה,‏ לפחות בכל הנוגע לשיירים של חלק מהיהודים שהוצאו להורג.‏ ב־1968 נמצאו שיירי שלד של אדם שהוצא להורג במאה הראשונה.‏ הללו נמצאו בקבר טיפוסי של משפחה יהודית בקרבת ירושלים.‏ השיירים הונחו בתוך גלוסקמה (‏תיבה לשמירת עצמות מתים)‏.‏ בין השיירים הייתה עצם העקב.‏ היא מוסמרה לקורת עץ באמצעות מסמר ברזל שאורכו 5.‏11 סנטימטרים.‏ ”‏העקב,‏ שהיה שייך לאדם ששמו יהוחנן”‏,‏ מציין צבר,‏ ”‏עזר ליישב ויכוח ממושך בעניין אמיתות התיאור שמוסרים ספרי הבשורה על קבורתו של ישוע”‏.‏ למעשה,‏ ”‏העקב של יהוחנן הוא דוגמה לאדם שנצלב בימי ישוע אשר הרומאים הרשו שייקבר קבורה יהודית”‏.‏

עשויות להיות השקפות שונות לגבי מה שעצם העקב שנמצאה מלמדת על התנוחה שבה הוקע ישוע.‏ אבל המסקנה הברורה היא שחלק מהפושעים שהוצאו להורג אכן זכו לקבורה ולא הושלכו לקבר אחים.‏ מכאן שהתיאור המקראי,‏ שלפיו גופתו של ישוע הונחה בקבר מכובד,‏ מהימן.‏ הראיות תומכות בנאמר במקרא.‏

חשוב מכך,‏ יהוה ניבא שישוע ייקבר בקבר של אדם עשיר,‏ ואין דבר שיכול למנוע את התגשמות דבר אלוהים (‏יש׳ נ״ג:‏9;‏ נ״ה:‏11‏)‏.‏