מדי שנה מגיעים ליער ארזים מבודד בחצי האי שימה שביפן יותר משישה מיליון איש.‏ הם הולכים למקדש איסה,‏ היכן שנהוג לסגוד בדת השינטו לאלת השמש,‏ אָמָטֵרָאסוּ אוֹמִיקָאמִי,‏ כבר במשך כאלפיים שנה.‏ תחילה המתפללים מטהרים עצמם באמצעות רחיצת ידיהם ופיהם.‏ לאחר מכן הם נעמדים מול היכל התפילה,‏ המכונה הַיידֵן,‏ ומקיימים טקס דתי הכולל השתחוות,‏ מחיאת כף ותפילות לאלה.‏ * דת השינטו מתירה לחסידיה לדגול באמונות שונות,‏ ויש בודהיסטים,‏ נוצרים ובני דתות אחרות הסבורים שאין כל פסול בקיום טקסי שינטו במקדש זה.‏

למרבית הדתות העיקריות בעולם יש אתרים קדושים,‏ * אשר מבקרים בהם מיליוני אנשים.‏ במדינות נוצריות ניתן למצוא לא מעט אתרים קדושים וכנסיות המוקדשים לישוע,‏ למרים ולקדושים שונים.‏ מבנים קדושים אחרים נוסדו היכן שאירעו אירועים מימי המקרא,‏ או במקומות שעל־פי הסברות התרחשו בהם ”נסים” בעת היותר מודרנית,‏ או היכן שנמצאים שרידים דתיים.‏ רבים מגיעים לאתרים כאלה משום שהם מאמינים שגדולים הסיכויים שתפילותיהם יישמעו אם יתפללו במקום קדוש.‏ לאחרים ההגעה לאתר הקדוש נחשבת לרגע השיא בעלייתם לרגל לאחר מסע ארוך המצביע על דבקותם הדתית.‏

האם גדולים הסיכויים שתפילות ובקשות יישמעו וייענו אם ייאמרו במקום הנחשב לקדוש?‏ האם אלוהים שבע רצון מדבקותם של העולים לרגל לאתרים אלה?‏ וחשוב מכך,‏ האם ראוי לעבוד את אלוהים באתרים קדושים?‏ התשובות לשאלות אלה לא רק יבהירו מה צריכה להיות השקפתנו על פולחן במקומות הללו,‏ אלא גם יעזרו לנו להבין כיצד עלינו לעבוד את אלוהים כרצוי בעיניו.‏

בשיחה שניהל עם אישה שומרונית,‏ חשף ישוע מהי השקפת אלוהים לגבי פולחן במקומות הנחשבים לקדושים.‏ ישוע עבר דרך שומרון ועצר לנוח ליד באר בקרבת העיר סיכר.‏ הוא פתח בשיחה עם אישה שהגיעה לשאוב מים מן הבאר.‏ במהלך השיחה היא הצביעה על הבדל דתי ניכר בין היהודים לשומרונים באמרה:‏ ”אבותינו עבדו את אלוהים בהר הזה,‏ ואילו אתם אומרים שבירושלים צריך לעבוד אותו” (‏יוחנן ד׳:‏5–9,‏ 11,‏ 20‏)‏.‏

ההר עליו דיברה האישה היה הר גריזים,‏ מרחק כ־50 קילומטר צפונית לירושלים.‏ בתקופה מוקדמת  יותר היה קיים שם מקדש שבו נהגו השומרונים לחגוג חגים כדוגמת הפסח.‏ במקום להתמקד בנושא שנוי במחלוקת זה באשר להבדלים ביניהם,‏ אמר לה ישוע:‏ ”האמיני לי,‏ אישה,‏ קרבה השעה שלא בהר הזה ולא בירושלים תעבדו את האב” (‏יוחנן ד׳:‏21‏)‏.‏ איזו תשובה מפתיעה,‏ ועוד מיהודי!‏ הייתכן שתיפסק עבודת אלוהים במקדש שבירושלים?‏

ישוע המשיך ואמר:‏ ”קרבה השעה,‏ ועתה היא,‏ שעובדי האל האמיתיים יעבדו את האב בָּרוח ועל־פי האמת,‏ כי עובדי אל כאלה מחפש לו האב” (‏יוחנן ד׳:‏23‏)‏.‏ במשך מאות שנים היה המקדש המפואר שבירושלים מרכז עבודת אלוהים עבור היהודים.‏ שלוש פעמים בשנה הם עלו לרגל כדי להקריב קורבנות לאלוהיהם,‏ יהוה (‏שמות כ״ג:‏14–17‏)‏.‏ אך ישוע אמר שכל זה עתיד להשתנות וש”עובדי האל האמיתיים” יעבדו את אלוהים ”בָּרוח ועל־פי האמת”.‏

בית המקדש היה מבנה מוחשי באזור גיאוגרפי מוגדר.‏ אך רוח ואמת אינן דברים גשמיים והן אינן מוגבלות למקום פיזי מסוים.‏ לפיכך ישוע הסביר שעבודת האלוהים האמיתית לא תיסוב סביב שום מבנה ממשי או מקום גיאוגרפי כדוגמת הר גריזים,‏ המקדש בירושלים או כל אתר קדוש אחר,‏ ולא תהיה תלויה בהם.‏

בשיחה עם האישה השומרונית ישוע גם ציין ש”קרבה השעה” שבה יחול שינוי זה בעבודת אלוהים.‏ מתי זה עתיד היה לקרות?‏ השעה הגיעה כאשר מת ישוע מות קורבן והביא סוף למערכת הפולחן היהודית שהתבססה על תורת משה (‏רומים י׳:‏4‏)‏.‏ אך ישוע גם אמר ש”עתה היא [השעה]”.‏ מדוע?‏ משום שבתור המשיח הוא כבר החל באיסוף תלמידים שיצייתו למצווה שאותה הזכיר בהמשך:‏ ”אלוהים הוא רוח,‏ והעובדים אותו צריכים לעבדו בָּרוח ועל־פי האמת” (‏יוחנן ד׳:‏24‏)‏.‏ אם כן,‏ מה משמע הדבר לעבוד את אלוהים ברוח ועל־פי האמת?‏

כשדיבר על כך שצריך לעבוד את אלוהים ברוח,‏ התכוון ישוע שעלינו לאפשר לרוח קודשו של אלוהים להנחותנו.‏ למשל,‏ היא עוזרת לנו להבין את כתבי־הקודש (‏קורינתים א׳.‏ ב׳:‏9–12‏)‏.‏ והאמת שעליה דיבר ישוע משמעה ידע מדויק על הכתוב במקרא.‏ כדי שעבודתנו את אלוהים תהיה רצויה בעיניו איננו צריכים לעבדו במקום מסוים,‏ אלא  עלינו לפעול על־פי מה שמלמד המקרא ולתת לרוח הקודש להנחותנו.‏

מה צריכה להיות השקפת משרתי אלוהים לגבי עלייה לרגל לאתרים קדושים וקיום טקסים דתיים במקומות אלה?‏ בהתחשב במצוות ישוע לפיה על משרתי האל האמיתיים לעבדו ברוח ועל־פי האמת,‏ ברור שבעיני אבינו השמימי אין שום ערך מיוחד לפולחן המתבצע במקדשים או במקומות הנחשבים לקדושים.‏ בנוסף,‏ המקרא גם מגלה לנו את השקפת אלוהים לגבי שימוש פולחני בצלמים.‏ הוא אומר:‏ ”נוסו מעבודת אלילים” ו”הישמרו לכם מן האלילים” (‏קורינתים א׳.‏ י׳:‏14;‏ יוחנן א׳.‏ ה׳:‏21‏)‏.‏ מכאן שמשרת אלוהים אמיתי לא יעבוד את אלוהים באף אתר הנחשב לקדוש או כזה המעודד עבודת אלילים.‏

אך לפי דבר־אלוהים אין כל פסול בבחירת מקום מועדף לתפילות,‏ לימוד והרהורים.‏ מקום התאספות מסודר ומכובד תורם ללימוד ודיון על נושאים רוחניים.‏ גם אין כל פסול להקים מצבת זיכרון,‏ למשל עבור אדם שנפטר.‏ זוהי רק דרך לזכור את האדם כביטוי של חיבה.‏ עם זאת,‏ אם נחשיב את המקום לקדוש או אם נשתמש בצלמים או במזכרות לשם פולחן,‏ הדבר יעמוד בניגוד מוחלט לדברי ישוע.‏

לכן אינך צריך ללכת לאתר קדוש בתקווה שהדבר יגדיל את הסיכויים שאלוהים ישמע את תפילתך.‏ כמו כן,‏ אם תעלה לרגל לאתר קדוש,‏ לא תזכה לשביעות רצונו של אלוהים או לברכה מיוחדת ממנו.‏ המקרא אומר לנו שיהוה אלוהים,‏ ”אדון השמיים והארץ,‏ אינו שוכן במקדשים מעשה ידיים”.‏ אך אין זה אומר שאלוהים מרוחק מאתנו.‏ נוכל לפנות אליו בתפילה בכל מקום והוא ישמע אותנו משום ש”הוא אינו רחוק מאף אחד מאתנו” (‏מעשי השליחים י״ז:‏24–27‏)‏.‏