מהנדסי מכונות משתאים מיכולתה של הנמלה הנפוצה לשאת משקל הכבד בהרבה ממשקל גופה. כדי להבין יכולת זו, ביצעו מהנדסים מאוניברסיטת מדינת אוהיו בארה”ב ”הנדסה לאחור” של חלק מאנטומיית הנמלה, מאפייניה הפיזיים ותפקודיה המכאניים באמצעות מודלים ממוחשבים. לבניית המודלים השתמשו בתמונות חתך רוחב שהפיקו בעזרת קרני רנטגן (סריקות מיקרו CT) וכן בהדמיית הכוחות שמפעילה הנמלה כשהיא נושאת משאות.‏

חלק חשוב מאוד באנטומיית הנמלה הוא צווארה, הנדרש לשאת את מלוא משקל המשאות שהיא אוחזת בפיה. רקמות רכות בצוואר הנמלה מחוברות לשלד הקשיח של בית החזה (הגוף) של הנמלה ולראשה במבנה המחקה את שילוב אצבעות הידיים. ”התכנון והמבנה של חיבור זה הכרחיים לביצועים של מפרק הצוואר”, אומר אחד החוקרים. ”החיבור הייחודי בין החומרים הקשיחים לרכים ככל הנראה מחזק את הקשר ביניהם ועשוי להיות מאפיין מפתח ביצירת מבנה המאפשר למפרק הצוואר לשאת משקל רב כל כך”. החוקרים מקווים שהבנה ברורה זו של תפקוד צוואר הנמלה תתרום לשכלול תכנון מנגנונים ברובוטים מעשה ידי אדם.‏

מה דעתך? האם צוואר הנמלה על מורכבותו ומנגנוניו המתואמים להפליא התפתח בתהליך אבולוציוני? או האם הוא מהווה הוכחה לקיומו של מתכנן תבוני?‏