מאילו סיבות ניתן לבטוח במקרא
2. גילוי לב ויושר
יושר הוא הבסיס לאמון. אדם הידוע ביושרו יכול לזכות באמונך, אבל אם ישקר לך ולוּ פעם אחת, הוא עלול לאבד את האמון שנתת בו.
כותבי המקרא היו אנשים ישרים שכתבו בגילוי לב. גילוי לבם מעניק לכתביהם צליל ברור של אמת.
משגים ומגרעות.
כותבי המקרא הודו גלויות בכשלונותיהם ובחולשותיהם. משה סיפר על טעות שעלתה לו ביוקר (במדבר כ׳:7–13). אסף הודה שלזמן מה קינא ברשעים על חיי המותרות שלהם (תהלים ע״ג:1–14). יונה כתב על אי־ציותו ועל הגישה השלילית שהייתה לו כאשר חס אלוהים על אנשי נינווה ששבו מדרכם הרעה (יונה א׳:1–3; ג׳:10; ד׳:1–3). מתי דיבר גלויות על כך שנטש את ישוע בליל מעצרו (מתי כ״ו:56).
כותבי התנ״ך סיפרו על התלונות החוזרות ונשנות ועל רוח המרדנות של עמם (דברי הימים ב׳. ל״ו:15, 16). הכותבים לא חסכו את שבט ביקורתם מאיש, גם לא ממנהיגיהם (יחזקאל ל״ד:1–10). אגרות השליחים דיווחו בכנות דומה על בעיות חמורות שהיו לחברי הקהילה, כולל בעלי תפקידי אחריות, והתייחסו לבעיות שהיו בכמה קהילות במאה הראשונה לספירה (קורינתים א׳. א׳:10–13; טימותיאוס ב׳. ב׳:16–18; ד׳:10).
כותבי המקרא, כגון יונה, סיפרו על משגיהם
עובדות לא־מחמיאות.
כותבי המקרא לא ניסו לטשטש את העובדות גם אם היו מביכות. המשיחיים בני המאה הראשונה הודו בכנות שאין הם פופולריים בעיני העולם הסובב אותם, אלא שהם נתפסים ככסילים וכפחותי ערך (קורינתים א׳. א׳:26–29). הכותבים ציינו ששליחי ישוע נחשבו לאנשים ”פשוטים ובלתי מלומדים” (מעשי השליחים ד׳:13).
כותבי ספרי הבשורה לא סילפו את העובדות כדי להציג את ישוע באור חיובי יותר. ההיפך, הם דיווחו ביושר שהוא נולד בתנאים לא־נוחים למשפחה פשוטה, שלא למד בבתי־ספר יוקרתיים ושרוב מאזיניו דחו את בשורתו (מתי כ״ז:25; לוקס ב׳:4–7; יוחנן ז׳:15).
אין ספק שבמקרא ישנן הרבה הוכחות ליושרם של כותביו. האם יושרם מזכה אותם באמונך?