הארבה נודד בלהקות ענק המונות לעיתים ”80 מיליון חרקים לקילומטר רבוע”. עם זאת, הם אינם מתנגשים זה בזה. כיצד ייתכן הדבר?‏

נקודות למחשבה: מאחורי כל אחת משתי עיניו המורכבות של הארבה ישנו תא עצב רגיש לתנועה המכונה ”חיישן תנועה אונתי ענק”. כאשר עומדת להתרחש התנגשות, תאי העצב שולחים מסרים לכנפיים ולגפיים כדי לגרום לארבה להגיב במהירות. מעניין לציין שהתגובה של הארבה מהירה פי חמישה ממצמוץ עפעף.‏

בהשראת עיני הארבה ותאי העצב הללו פיתחו מדענים מערכת ממוחשבת המאפשרת לרובוט נייד לזהות פריטים שמתקרבים לעברו ולהתחמק מהם בלי להשתמש באמצעים מורכבים, כמו גלאי רדאר או חיישנים אינפרה־אדומים. חוקרים מיישמים טכנולוגיה זו ברכבים ומתקינים בהם מערכת התרעה מהירה ומדויקת להפחתת התנגשויות. ”יש כל כך הרבה מה ללמוד מחרק כה פשוט כמו הארבה”, אומר פרופסור שיגנג יוּ מאוניברסיטת לינקולן באנגליה.‏

מה דעתך? האם חיישני התנועה של הארבה התפתחו בתהליך אבולוציוני? או האם הם מהווים הוכחה לקיומו של מתכנן תבוני?‏