גוף האדם מסוגל לרפא פצעים ולחדש רקמות פגועות. זהו אחד התהליכים הרבים המאפשרים את קיום החיים. תהליך הריפוי מתחיל כבר ברגע הפציעה.‏

נקודות למחשבה: תהליך הריפוי מתאפשר תודות לשרשרת תגובות מורכבות המתרחשות ברמה התאית:‏

• טסיות דם נצמדות לרקמות סביב הפצע ויוצרות קריש דם, וכך אוטמות את כלי הדם הפגועים.‏

• מתפתחת דלקת המגנה על הגוף מפני זיהום ומביאה לניקוי ”הפסולת” שנוצרה עקב הפציעה.‏

• תוך מספר ימים מתחיל הגוף להחליף את הרקמות הפגועות ברקמות חדשות, מביא להתכווצות הפצע ומתקן את כלי הדם שניזוקו.‏

• לבסוף, נוצרת רקמה צלקתית המחזקת את האזור הפגוע, ומתחיל תהליך העיצוב מחדש.‏

בהשראת מנגנון קרישת הדם חוקרים מפתחים חומרי פלסטיק היכולים ”לרפא את עצמם” כשנגרם להם נזק. חומרים מתחדשים אלה מצוידים בצינוריות מקבילות המכילות שני כימיקלים ש”מדממים” במקרה של פגיעה. כשהכימיקלים מתרכבים נוצר ג’ל המתפשט על פני האזור הפגוע ואוטם סדקים וחורים. לאחר שהג’ל נקרש, הוא משיב לפלסטיק את חוסנו המקורי. חוקר אחד ציין שמערכת הריפוי הסינתטית, הנמצאת עדיין בפיתוח, מזכירה את המנגנון הקיים בטבע.‏

מה דעתך? האם יכולתו של הגוף לרפא פצעים התפתחה בתהליך אבולוציוני? או האם היא מהווה הוכחה לקיומו של מתכנן תבוני?‏