לעיתים תגלית ארכיאולוגית מאשרת באופן ישיר או עקיף את קיומה של דמות מקראית כלשהי.‏ לדוגמה,‏ בשנת 2011 פרסמו חוקרים ישראלים ידיעה לגבי ממצא כזה.‏ זוהי גלוסקמת קבורה בת 000,‏2 שנה — תיבה מעוטרת העשויה אבן גיר שלתוכה הוכנסו עצמות הנפטר לאחר שהבשר נרקב.‏

גלוסקמה זו נושאת את הכתובת:‏ ”‏מרים ברת ישוע בר קיפא כהן ממעזיה מבית אמרי”‏.‏ הכוהן הגדול שהיה מעורב במשפט ובהוצאה להורג של ישוע היה קיפא (‏יוח׳ י״א:‏48–50‏)‏.‏ ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו קרא לו ”‏יוסף הקרוי כיפא”‏.‏ גלוסקמה זו מיוחסת ככל הנראה לאחד מקרובי משפחתו.‏ עוד קודם לכן נתגלתה הגלוסקמה שהשתייכה,‏ על־פי ההשערות,‏ לכוהן הגדול עצמו ובה חרותה הכתובת יהוסף בר קיפא,‏ כלומר יוסף בנו של קיפא.‏ * מכאן שמרים הייתה מקורבת בדרך כלשהי לקיפא.‏

מרשות העתיקות דווח כי גלוסקמת מרים נלקחה מידי גנבים שבזזו קבר עתיק.‏ ניתוח הגלוסקמה והכתובת החרותה עליה אישש את אותנטיות הממצא.‏

מן הגלוסקמה ניתן גם ללמוד דבר חדש.‏ היא מזכירה את ”‏מעזיה”‏ (‏מעזיהו)‏,‏ האחרון מבין 24 מחלקות,‏ כלומר משמרות,‏ כהונה ששירתו בתורנות במקדש שבירושלים (‏דה״א כ״ד:‏18‏)‏.‏ הכתובת החרותה על גלוסקמה זו חושפת ש”‏משפחת קיפא השתייכה למשמר מעזיה”‏,‏ נמסר מרשות העתיקות.‏

הכתובת גם מזכירה את בית אמרי.‏ ניתן לפרש בשתי דרכים את החלק הזה בכתובת.‏ ”‏האפשרות הראשונה היא שבית אמרי היא שמה של משפחת כוהנים — בני אמר (‏עזרא ב,‏ לו־לז‏;‏ נחמיה ז,‏ לט־מב‏)‏ שעל צאצאיהם נמנו אנשי משמר מעזיה”‏,‏ מציינת רשות העתיקות.‏ ”‏האפשרות השנייה היא [‏שבית אמרי הוא]‏ מקום מוצאה של הנקברת או של המשפחה כולה”‏.‏ בכל אופן,‏ גלוסקמת מרים מהווה עדות לכך שהמקרא מזכיר אנשים אמיתיים שהשתייכו למשפחות אמיתיות.‏