דת טובה מתאפיינת באהבת אחים
”מי שאינו אוהב אינו יודע את אלוהים, שכן האלוהים הוא אהבה”, מציין המקרא (יוחנן א’. ד’:8). מכאן שדת טובה אמורה לעודד אהבת אחים.
דתות רבות עושות מלאכה ראויה לשבח בדאגה לחולים, לקשישים ולעניים. הן מעודדות את המאמינים ליישם את עצתו של השליח יוחנן: ”מי שיש לו נכסי העולם והוא רואה את אחיו במחסור ומונע את רחמיו ממנו, איך תעמוד בו אהבת אלוהים? ילדיי, אל נא נאהב במילים ובדיבור, כי אם בפועל ובאמת” (יוחנן א’. ג’:17, 18).
אבל מה קורה בשעת מלחמה? האם רק בעיתות שלום צריך לחיות לפי מצוות אלוהים ”ואהבת לרעך כמוך”, ואז לשכוח ממנה כשמנהיג או מלך מחליטים לצאת למלחמה? (מתי כ”ב:39).
ישוע אמר: ”בזאת יֵדעו הכול שתלמידיי אתם: אם תהיה אהבה ביניכם” (יוחנן י”ג:35). כשתשיב על השאלות שבהמשך המאמר, שאל את עצמך: ’האם החברים בדת הזו מגלים אהבה לכל אדם בכל עת, ולא רק במילים אלא גם במעשים?’
נושא: מלחמה.
עמדת המקרא:
ישוע ציווה על תלמידיו: ”אני אומר לכם, אהבו את אויביכם והתפללו בעד רודפיכם” (מתי ה’:44).
כאשר באו חיילים לעצור את ישוע, שלף השליח פטרוס נשק כדי להגן עליו. אך ישוע אמר: ”השב את חרבך אל מקומה, כי כל האוחזים בחרב, בחרב יאבדו” (מתי כ”ו:52).
השליח יוחנן כתב: ”בזה ייוודעו ילדי האלוהים וילדי השטן: כל מי שאינו עושה צדקה איננו מאלוהים, וכן מי שאינו אוהב את אחיו. הן זהו דבר הבשורה אשר שמעתם מראשית, שנאהב איש את רעהו; לא כקין אשר היה מן הרע והרג את אחיו” (יוחנן א’. ג’:10–12).
שאלה:
האם הדת הזו מעודדת את החברים בה להשתתף במלחמות?
נושא: פוליטיקה.
עמדת המקרא:
אחרי שראו שישוע יכול לחולל ניסים, היו שניסו לערב אותו בפוליטיקה המקומית. מה הייתה תגובתו? ”כשהבחין ישוע שהם עומדים לבוא ולתפוס אותו כדי להמליכו, יצא שוב אל ההר הוא לבדו” (יוחנן ו’:15).
כשישוע נעצר והוצג כחתרן פוליטי, הוא השיב: ”מלכותי איננה מן העולם הזה. אילו הייתה מלכותי מן העולם הזה, היו משרתיי נלחמים שלא אמסר לראשי היהודים; אלא שכעת מלכותי איננה מפה” (יוחנן י”ח:36).
בתפילתו לאלוהים אמר ישוע אודות תלמידיו: ”נתתי להם את דברך אך העולם שנא אותם, כי אינם חלק מן העולם כשם שגם אני אינני חלק מן העולם” (יוחנן י”ז:14, ע”ח).
שאלה:
האם הדת הזו נוהגת לפי דוגמתו של ישוע ונמנעת ממעורבות בפוליטיקה, גם אם צעד כזה גורר עוינות מצד פוליטיקאים מסוימים?
נושא: דעות קדומות.
עמדת המקרא:
כאשר הפכו הנוכרים הלא־נימולים הראשונים למשיחיים, העיר השליח פטרוס: ”אלוהים איננו נושא פנים, אלא בכל עם ועם מי שירא אותו ועושה צדק רצוי לפניו” (מעשי השליחים י’:34, 35).
באיגרתו אל המשיחיים בני המאה הראשונה כתב יעקב: ”אחיי, אל יהא בכם משוא פנים באמונת אדוננו ישוע המשיח, אדון הכבוד. אם יבוא איש לבית הכנסת שלכם וטבעת זהב על ידו ולבושו הדור, ובא גם איש עני לבוש בגדים בלים, והנה פונים אתם אל האיש אשר לבושו הדור ואומרים: ’שב לך פה בטוב’; ולעני אתם אומרים: ’עמוד שם’ או ’שב מתחת להדום רגליי’ — האם אינכם מפלים בקרבכם בין איש לאיש והופכים להיות שופטים בעלי מחשבות רשע?” (יעקב ב’:1–4).
שאלה:
האם הדת הזו מלמדת שכולם שווים בעיני אלוהים ושאל לחברים בה לעשות אפליות על רקע הבדלי גזע או מצב כלכלי?