בכוחו של המקרא לשנות חיים

מה הניע חייל בצבא מורדים וגנב לשנות את אורח חייו?‏ מדוע החליטה אלופת אומנויות לחימה לשנות את מטרותיה בחיים?‏ כיצד האמון שגילה אב בבנו הוביל לתוצאות טובות?‏ הסיפורים הבאים משיבים על השאלות הללו.‏

‏”‏למרות העבר האפל שלי,‏ אני היום אדם מאושר”‏ (‏גארי פ.‏ אמברוסיו)‏

גיל:‏ 47

ארץ לידה:‏ הפיליפינים

עבר:‏ חייל בצבא מורדים

רקע:‏ גדלתי בעיירה קטנה ששמה וינטאר.‏ התגוררנו בעמק רחב ידיים שהיה מוקף הרים ירוקים.‏ הנהרות שם היו נקיים והאוויר היה צח.‏ אך למרות הנוף הפסטורלי,‏ החיים לא היו קלים.‏ בכמה מקרים אנשים גנבו את הצאן והבקר שלנו ופרצו לביתנו.‏

כשהייתי נער נהגתי לשתות הרבה עם החברים שלי,‏ לעשן סיגריות ולגנוב על מנת לממן את אורח החיים הפסול שלי.‏ אפילו גנבתי תכשיטים שהיו שייכים לסבתי.‏ הצבא חשד שאני משתייך לקבוצת מורדים הנקראת צבא העם החדש (‏NPA)‏ ופעמים רבות הם היכו אותי מכות נמרצות.‏ כתוצאה מכך החלטתי להצטרף לקבוצת המורדים.‏ במשך חמש שנים חייתי בהרים יחד עם החיילים המורדים.‏ החיים היו קשים.‏ היינו כל הזמן בתנועה כיוון שנאלצנו לברוח מפני הצבא.‏ בסופו של דבר נמאס לי להסתתר בהרים,‏ לכן הסגרתי את עצמי למושל מחוז אילוקוס נורטה.‏ הוא נהג בי בצורה הוגנת,‏ ואפילו עזר לי למצוא עבודה מכובדת.‏ אך עדיין דבקתי בהרגליי הרעים והמשכתי לשדוד בתים ולאיים על אנשים.‏

כיצד שינה המקרא את חיי:‏ במקום עבודתי עבדה אישה ששמה לוידה והיא הייתה אחת מעדי־יהוה.‏ דרכה פגשתי את חובנסיו,‏ והוא החל ללמד אותי את המקרא.‏ אך היה לי מאוד קשה לשנות את אורח חיי.‏ לפני כל שיעור מקרא עם חובנסיו הייתי מעשן,‏ ועדיין הייתי מעורב בפעילויות לא־חוקיות.‏ לבסוף המשטרה תפסה אותי עובר על החוק,‏ ונשלחתי ל־11 חודשי מאסר.‏ במהלך אותה תקופה התפללתי ליהוה והתחננתי שיעזור לי.‏ ביקשתי ממנו שיסלח לי ושייתן לי את רוח קודשו כדי שהיא תנחה ותחזק אותי.‏

כעבור זמן מה,‏ אחד מעדי־יהוה ביקר אותי בכלא והביא לי ספר מקרא.‏ קראתי בו ולמדתי שיהוה הוא אל רחום ואוהב שמוחל על משגים.‏ הבנתי שיהוה נהג בי ברחמים ושהוא העניק לי הזדמנות ללמוד את דרכיו.‏ ביקשתי ממנו שייתן לי כוח להתגבר על הרגליי הרעים.‏ הכתוב  במשלי כ״ז:‏11 השפיע עליי עמוקות.‏ כשקראתי את הפסוק הרגשתי שיהוה מדבר אליי ישירות.‏ שם כתוב:‏ ”‏חכם,‏ בני,‏ ושמח ליבי,‏ ואשיבה חורפי דבר”‏.‏

לאחר שהשתחררתי מן הכלא,‏ חזרתי ללמוד את המקרא בעזרת עדי־יהוה.‏ התחלתי לנכוח באסיפותיהם וליישם את עקרונות המקרא בחיי.‏ בסופו של דבר הצלחתי בעזרתו של יהוה להיפטר מהרגליי הרעים.‏ לאחר מכן הקדשתי את חיי ליהוה אלוהים.‏

התועלת שצמחה לי מהשינוי:‏ למרות העבר האפל שלי,‏ אני היום אדם מאושר.‏ הייתי עבד להרגלים רעים,‏ אך הפכתי לאדם חדש (‏קולוסים ג׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏ זוהי זכות גדולה עבורי כיום להתרועע עם משרתיו הטהורים של יהוה ולעזור לאנשים אחרים ללמוד על האל הכול יכול,‏ יהוה.‏

‏”‏רציתי לייצג את ברזיל”‏ (‏ג׳וליאנה אפרסידה סנטנה אסקודרו)‏

גיל:‏ 31

ארץ לידה:‏ ברזיל

עבר:‏ אלופת אומנויות לחימה

רקע:‏ גדלתי בעיר לונדרינה.‏ אומנם רוב תושבי האזור היו עניים,‏ אך המחוז היה נקי ושליו.‏ כשהייתי בת עשר,‏ עודד אותי אחי הגדול ללמוד יחד איתו אומנות לחימה הקרויה טאקוונדו,‏ מילה שמשמעה ”‏דרך החיים של הבעיטה והאגרוף”‏.‏ אבי לא רצה שאעסוק בספורט הזה,‏ אבל מהר מאוד הוא ויתר ואפשר לי להמשיך להתאמן.‏

התאמנתי קשה וזכיתי באליפויות טאקוונדו רבות במדינת פרנה.‏ מאוחר יותר זכיתי בתחרויות ארציות,‏ ובשנת 1993 הוכתרתי כאלופת ברזיל בטאקוונדו.‏ רציתי להתחרות באליפויות בינלאומיות,‏ אך משפחתי הייתה ענייה ולא יכלה לממן עבורי נסיעות למדינות אחרות.‏

קיוויתי שענף הטאקוונדו ייכלל באולימפיאדה,‏ ובסופו של דבר זה אכן קרה.‏ רציתי לייצג את ברזיל במשחקים האולימפיים,‏ לכן התאמנתי קשה והצלחתי להשיג נותן חסות.‏ תודות לכך יכולתי להשתתף בתחרויות בצרפת,‏ וייטנאם,‏ דרום קוריאה,‏ יפן ובמשחקי דרום אמריקה.‏ המטרה הבאה שלי הייתה להשתתף במשחקי פאן אמריקה.‏ בזכות הישגיי הטובים נבחרתי להיות אחת משלושת המתחרים שהיו אמורים להשתתף במשחקים אלה ב־2003 בסנטו דומינגו שברפובליקה הדומיניקנית.‏

כיצד שינה המקרא את חיי:‏ ב־2001 החבר שלי ואני פגשנו את עדי־יהוה והם החלו ללמד אותנו את המקרא.‏ בהתחלה לא ממש התלהבתי.‏ תמיד הייתי עייפה מכדי להתרכז ופעמים רבות נרדמתי במהלך השיעורים.‏ אך למרות זאת הדברים שלמדתי חדרו לליבי — ומה שקרה בתחרות הגדולה הבאה שבה השתתפתי סיפק הוכחה ברורה לכך.‏

כיוון שנבחרתי להתחרות במשחקי פאן אמריקה,‏ המאמנים שלי רצו שאשתתף בטורניר  הכנה.‏ כשהגיע תורי להילחם עמדתי על המזרן מבלי לזוז — לא היה לי כל רצון להילחם.‏ לפתע פתאום היכתה בי ההכרה שמשיחי לא צריך להילחם עם אחרים — אפילו לא בתור ספורט!‏ באותו רגע נזכרתי בצו המקראי ”‏ואהבת לרעך כמוך”‏ (‏מתי י״ט:‏19‏)‏.‏ ואז פשוט הסתובבתי ועזבתי את הזירה מבלי לחשוב פעמיים.‏ הקהל הביט בי בתדהמה.‏

כשהגעתי הביתה התיישבתי והתחלתי לחשוב מה לעשות עם החיים שלי.‏ לקחתי לידי חוברת שיצאה לאור מטעם עדי־יהוה שדנה במה שאלוהים דורש מאיתנו.‏ בחוברת הייתה התייחסות לתהלים י״א:‏5‏,‏ שם נאמר על יהוה:‏ ”‏אוהב חמס [‏אלימות]‏ שנאה נפשו”‏.‏ מילים אלו של משורר התהלים השפיעו עליי עמוקות והחלטתי לפרוש מטאקוונדו.‏

המאמנים שלי ממש לא היו מרוצים מכך.‏ הם ניסו לגרום לי לשנות את דעתי ואמרו שאני המתחרה הטובה ביותר במדינה ושבקרוב אוכל להשתתף במשחקים האולימפיים.‏ אבל הייתי נחושה בדעתי.‏

עד אז כבר הספקתי להתחתן עם החבר שלי.‏ הוא כבר החל להשתתף בפעילות הבישור יחד עם העדים.‏ הוא היה חוזר הביתה כל כך שמח ומספר לי על כל השיחות שהיו לו עם האנשים.‏ ידעתי שאם אני רוצה ליהנות מזכות זו עליי לערוך שינויים בחיי.‏ ניתקתי כל קשר עם הדת הקודמת שלי,‏ ובסופו של דבר הייתי כשירה להיטבל כאחת מעדי־יהוה.‏

התועלת שצמחה לי מהשינוי:‏ בעלי ואני מאושרים מאוד ומאוחדים כיוון שאנחנו משתדלים ליישם את עקרונות המקרא בחיי הנישואין שלנו.‏ בעלי עוזר רבות בקהילה שלנו ואני שמחה לתמוך בו.‏ יכולתי להיאבק על מדליית זהב ולהפוך למפורסמת.‏ אבל אני חושבת שאין דבר בעולם חסר הצדק הזה שיכול להשתוות לזכות לשרת את יהוה אלוהים.‏

‏”‏אבי אף פעם לא התייאש ממני”‏ (‏אינגו צימרמן)‏

גיל:‏ 44

ארץ לידה:‏ גרמניה

עבר:‏ סלקטור במועדון ריקודים

רקע:‏ גדלתי בבית מפולג מבחינה דתית בעיירת כורים ששמה גלזנקירשן.‏ אבי היה אחד מעדי־יהוה.‏ הוא ניסה לחנך אותי,‏ את אחי ואת שתי אחיותיי על־פי אמונתו,‏ אך אימי התנגדה לכך.‏ הוא עבד עשר שעות או יותר ביום כנהג משאית,‏ ופעמים רבות החל לעבוד בשתיים או שלוש לפנות בוקר.‏ אך אבי תמיד דאג לצורכינו הרוחניים.‏ אולם אני לא הערכתי את מאמציו.‏

בגיל 15 התחלתי להשתעמם באסיפות הדתיות שאבי לקח אותי אליהן,‏ והחלטתי להתמרד.‏ כעבור שנה הצטרפתי למועדון אגרוף.‏ במהלך השנתיים הבאות התנהגתי בצורה כזו שגרמה לשערו של אבי להאפיר.‏ כשהגעתי לגיל 18 עזבתי את הבית.‏

אהבתי מאוד ספורט והתאמנתי עד שש פעמים בשבוע — תחילה באגרוף ולאחר מכן  בהרמת משקולות.‏ בסופי השבוע חבריי ואני יצאנו לבלות במועדוני ריקודים.‏ באחד המקרים הסתבכתי בקטטה עם טיפוס מפחיד למדי,‏ אבל הצלחתי לגבור עליו בקלות.‏ הבעלים של המועדון שם לב לכך ומייד הציע לי לעבוד שם בתור סלקטור.‏ המשכורת הייתה טובה,‏ לכן הסכמתי להצעתו.‏

בכל סוף שבוע עמדתי בכניסה למועדון והחלטתי מי יכול להיכנס ומי לא.‏ עד 000,‏1 איש גדשו את המועדון לכן תמיד הייתה לי עבודה.‏ התקוטטויות היו עניין שבשגרה.‏ איימו עליי עם אקדחים ועם בקבוקים שבורים.‏ חלק מהאנשים שסירבתי להכניס למועדון או שזרקתי החוצה חיכו לי בחוץ כדי להתנקם בי.‏ הייתי בן 20 וחשבתי שאני בלתי מנוצח.‏ אבל למעשה הייתי חסר כל רסן — הייתי אגרסיבי,‏ יהיר,‏ שאפתן ועקשן.‏

כיצד שינה המקרא את חיי:‏ אבי אף פעם לא התייאש ממני.‏ הוא דאג לכך שכתבי העת המצפה ועורו!‏ a יישלחו לביתי.‏ אך הם נערמו בחדרי מבלי שקראתי אותם.‏ ואז יום אחד החלטתי לדפדף בכמה מהם.‏ המאמרים שקראתי תיארו כיצד המערכות הפוליטיות,‏ המסחריות והדתיות הקיימות כיום עתידות לבוא אל קיצן,‏ והדברים שקראתי הניעו אותי להתקשר לאחותי.‏ היא ובעלה היו עדי־יהוה.‏ הם הציעו ללמד אותי את המקרא ואני הסכמתי.‏

העיקרון המופיע בגלטים ו׳:‏7 עזר לי לערוך שינויים בחיי.‏ מניסיוני האישי למדתי שכל דבר שאני עושה,‏ אומר או מחליט היום ישפיע על החיים שלי מחר.‏ מאוד התעודדתי גם מההזמנה שבישעיהו א׳:‏18 שבה נאמר:‏ ”‏’‏לכו נא וניווכחה’‏,‏ יאמר יהוה,‏ ’‏אם יהיו חטאיכם [‏אדומים]‏ כשנים,‏ כשלג ילבינו’‏”‏.‏ כבר מהשיעורים הראשונים הפסוק הזה עזר לי לא להרגיש חסר ערך ולא לחשוב שאין לי דרך חזרה.‏

תוך שישה חודשים ערכתי שינויים מרחיקי לכת בחיי,‏ אך הדבר בהחלט לא היה קל.‏ היה עליי לנטוש את הסביבה המושחתת שבה חייתי ואת החברה הרעה שעימה התרועעתי בעבר.‏ לכן התחלתי לספר לחברים שלי שאני לומד את המקרא ושיתפתי אותם במה שלמדתי.‏ הם החלו להתרחק ממני וקראו לי כומר.‏ אחותי עזרה לי למצוא עבודה מתאימה יותר.‏

התחלתי גם להגיע לאסיפות שהתקיימו באולם המלכות שבו נכחו אחותי ובעלה,‏ אף־על־פי שהאולם היה במרחק של 30 קילומטר מביתי.‏ היה אומנם אולם מלכות קרוב יותר לביתי,‏ אבל חששתי לפגוש שם אנשים שהכירו אותי בילדותי.‏ גם פחדתי לבשר מבית לבית באזור מגוריי.‏ חשבתי לעצמי,‏ ’‏מה יקרה אם אתקל במישהו שלא מזמן זרקתי מהמועדון או במישהו שסיפקתי לו סמים?‏’‏ אולם למדתי לקח מאימוני הכושר שלי — התרגילים הקשים ביותר הם החיוניים ביותר.‏ לכן ברגע שהייתי כשיר לעשות זאת,‏ יצאתי לבשר בכל הזדמנות אפשרית.‏

היה קושי נוסף שהייתי צריך להתגבר עליו — לא אהבתי לקרוא וללמוד.‏ אבל ידעתי שאם אני רוצה לפתח אמונה איתנה עליי להרגיל את עצמי לחקור לעומק את אמיתות המקרא.‏ גיליתי שבדיוק כמו באימוני הרמת משקולות,‏ צריך להשקיע מאמצים על מנת להיות חזק יותר.‏

התועלת שצמחה לי מהשינוי:‏ אני בחיים!‏ אני עדיין צריך להיות ער לחולשות שלי כדי שהן לא יכניעו אותי.‏ אך כעת אני נהנה מחיי משפחה נהדרים,‏ ולאשתי יש אישיות משיחית נפלאה.‏ בקרב עדי־יהוה מצאתי חברים אמיתיים ואני יכול לבטוח בהם בלב שלם.‏ אבי נפטר לפני חמש שנים,‏ אך לפני מותו הוא זכה לקבל את בנו בחזרה.‏

‏[‏הערת שוליים]‏