מדוע הם דחו את המשיח?
מדוע הם דחו את המשיח?
כאשר ישוע חי עלי אדמות, השתומם המון העם לשמע דבריו ונדהם לראות את הניסים שחולל. מסיבה זו, רבים ”האמינו בו” וקיבלו אותו כמשיח המובטח. הם אמרו: ”כאשר יבוא המשיח, האם יעשה ניסים יותר מאשר עשה זה?” (יוחנן ז׳:31).
חרף הראיות הרבות לכך שישוע אכן היה המשיח, רוב האנשים שראו את מעשיו של ישוע ושמעו את דבריו לא האמינו בו. למרבה הצער, אפילו כמה שהאמינו בו בהתחלה פנו לו עורף מאוחר יותר. מדוע רבים כל כך דחו את ישוע, למרות הראיות החותכות לכך שהוא המשיח? נבחן כעת את הסיבות לכך. במהלך קריאת המאמר, שאל את עצמך: ’האם קיימת סכנה שגם אני אעשה טעות דומה?’
ציפיות לא־ממומשות
בתקופה שבה נולד ישוע, ציפו יהודים רבים לבואו של המשיח. כאשר ישוע הובא בינקותו לבית־המקדש, היו במקדש אנשים אשר חיכו למשיח המובטח שיביא ”לגאולה בירושלים” (לוקס ב׳:38). מאוחר יותר רבים אשר ראו את מעשיו של יוחנן המטביל תהו ”שמא הוא המשיח” (לוקס ג׳:15). אך מה ציפו היהודים במאה הראשונה שהמשיח יעשה?
הסברה שרווחה באותם ימים בקרב היהודים הייתה שהמשיח יבוא וישחרר אותם מעול הרומאים וישיב את המלכות לישראל. לפני שישוע החל בפעילותו, קמו מספר מנהיגים כריזמטיים שעודדו מרד אלים נגד השלטון הרומי באותה תקופה. למעשיהם ודאי הייתה השפעה על הציפיות של האנשים בנוגע למשיח.
ישוע היה ההיפך הגמור מאותם משיחי שקר. הוא לא עודד שימוש באלימות אלא לימד את מאזיניו לאהוב את אויביהם ולהיכנע לרשויות (מתי ה׳:41–44). הוא דחה את נסיונות העם להמליכו. תחת זאת, הוא לימד שמלכותו ”איננה מן העולם הזה” (יוחנן ו׳:15; י״ח:36). עם זאת, התפיסות המוקדמות שרווחו באותה תקופה בנוגע למשיח השפיעו במידה עצומה על האנשים.
יוחנן המטביל ראה ושמע באופן אישי עדויות פלאיות שהוכיחו חד־משמעית שישוע הוא בנו של אלוהים. אולם כשיוחנן שהה במאסר, הוא שלח את תלמידיו לשאול את ישוע: ”אתה הוא אשר נועד לבוא, או נחכה לאחר?” (מתי י״א:3) ייתכן שיוחנן תהה אם ישוע הוא אכן המושיע המובטח שיממש את הציפיות של היהודים.
שליחיו של ישוע התקשו להבין שהוא עתיד היה להיהרג ולאחר מכן לקום לתחייה. במקרה אחד כשישוע הסביר שעל המשיח לסבול ולמות, השליח פטרוס ”לקח אותו... הצידה והחל לגעור בו” (מרקוס ח׳:31, 32). בשלב ההוא פטרוס לא היה מסוגל להבין כיצד מותו של ישוע משתלב עם תפקידו כמשיח.
כשישוע נכנס לירושלים זמן קצר לפני חג הפסח ב־33 לספירה, הריעו לו המוני העם בהתלהבות וקראו לו מלך (יוחנן י״ב:12, 13). אך מהר מאוד השתנה המצב! עוד באותו שבוע ישוע נעצר והוצא להורג. לאחר מותו, אמרו שניים מתלמידיו בעצב: ”אנחנו קיווינו כי הוא זה אשר עתיד לגאול את ישראל” (לוקס כ״ד:21). אפילו לאחר שישוע קם לתחייה והופיע לפני תלמידיו, הם עדיין חשבו שהמשיח עתיד לכונן מלכות ארצית. הם שאלו: ”אדוננו, האם בזמן הזה תשיב את המלכות לישראל?” ברור אפוא שלמאזיניו של ישוע היו ציפיות מוטעות בנוגע למשיח, ציפיות שהיו מושרשות עמוק בליבם ובשכלם (מעשי השליחים א׳:6).
לאחר שישוע עלה השמיימה ולאחר שרוח הקודש נשפכה על תלמידיו, הם הבינו בבירור שהמשיח עתיד לשלוט כמלך שמימי (מעשי השליחים ב׳:1–4, 32–36). השליחים פטרוס ויוחנן בישרו באומץ על אודות תחיית ישוע וחוללו ניסים שהצביעו על כך שאלוהים תומך בהם (מעשי השליחים ג׳:1–9, 13–15). אלפים בירושלים הגיבו בחיוב למסר שבפיהם והפכו למאמינים. אך הדבר לא מצא חן בעיני מנהיגי הדת היהודים. בדיוק כשם שהם התנגדו לישוע, הם התנגדו כעת לשליחיו ולתלמידיו. מדוע דחו מנהיגי הדת היהודים את ישוע בצורה כה עיקשת?
מדוע מנהיגי הדת דחו אותו?
עוד לפני תקופת חייו של ישוע עלי אדמות, כבר אימצו היהודים תפיסות ומנהגים דתיים שהיו רחוקים מאוד מהכתוב בתנ״ך. מנהיגי הדת באותה תקופה — הצדוקים, הפרושים והסופרים — דבקו במסורות של בני אדם, וייחסו להן חשיבות רבה יותר מאשר לדברו הכתוב של אלוהים. פעם אחר פעם הם האשימו את ישוע בכך שהוא הפר את התורה כיוון שחולל ניסי ריפוי בשבת. ישוע הפריך לחלוטין את תורותיהם הלא־מקראיות ובכך ערער על סמכותם והוכיח שבניגוד לטענותיהם אין להם מעמד רצוי לפני אלוהים. בניגוד אליהם, ישוע גדל במשפחה פשוטה והוא לא רכש השכלה דתית רשמית. אין פלא אפוא שלגברים גאים אלה היה כל כך קשה לקבל את ישוע כמשיח! עימותים אלו הכעיסו אותם מאוד והם ”טיכסו מתי י״ב:1–8, 14; ט״ו:1–9).
עצה להכחיד את ישוע” (עם זאת, כיצד הסבירו מנהיגי הדת את יכולתו של ישוע לחולל ניסים? הם לא הכחישו שהניסים קרו. במקום זאת, הם ניסו לערער את אמונת העם בישוע כשטענו שהשטן הוא זה שעומד מאחורי הניסים. בכך הם למעשה חיללו את שם אלוהים. הם אמרו: ”זה איננו מגרש את השדים אלא בעזרת בעל זבול שר השדים” (מתי י״ב:24).
הייתה סיבה שורשית נוספת לסירובם העיקש להכיר בכך שישוע הוא המשיח. לאחר שישוע הקים לתחייה את אלעזר, נועצו יחדיו מנהיגי הכיתות הדתיות השונות, ואמרו: ”מה נעשה? הרי האיש הזה עושה אותות רבים! אם נניח לו כך, הכול יאמינו בו והרומאים יבואו ויחריבו את מקומנו ואת אומתנו”. מנהיגי הדת פחדו לאבד את כוחם ואת מעמדם, ולכן הם רקמו מזימה להרוג גם את ישוע וגם את אלעזר (יוחנן י״א:45–53; י״ב:9–11).
דעות קדומות ורדיפות
בשל גישתם של מנהיגי הדת היהודים במאה הראשונה, נוצרה אווירה חברתית שהקשתה מאוד על אנשים לקבל את ישוע בתור המשיח. הם התגאו במעמד הגבוה שלהם ובזו לכל מי שגילה אמונה בישוע. הם אמרו: ”כלום האמין בו מישהו מהמנהיגים או מהפרושים?” (יוחנן ז׳:13, 48) כמה ממנהיגי הדת היהודים, למשל נקדימון ויוסף איש רמתיים, הפכו לתלמידיו של ישוע, אך הם פחדו לספר על אמונתם (יוחנן ג׳:1, 2; י״ב:42; י״ט:38, 39). ראשי היהודים קבעו שיש ”לנדות את כל מי שיודה כי [ישוע] הוא המשיח” (יוחנן ט׳:22). מי שהאמינו בישוע גורשו מבתי הכנסת, נודו מן החברה והפכו מושא ללעג.
ההתנגדות כלפי שליחיו ותלמידיו של ישוע הלכה וגברה ובסופו של דבר הפכה להתנגדות אלימה. השליחים בישרו באומץ, ולכן סבלו בידי הסנהדרין, בית הדין העליון היהודי (מעשי השליחים ה׳:40). מתנגדים העלילו עלילות שווא על התלמיד סטפנוס והאשימו אותו בחילול שם אלוהים. הוא הורשע על־ידי הסנהדרין ונסקל למוות. לאחר מכן ”החלה רדיפה גדולה נגד הקהילה בירושלים וכולם נפוצו באזורי יהודה ושומרון, חוץ מן השליחים” (מעשי השליחים ו׳:8–14; ז׳:54 עד ח׳:1). שאול, שלימים הפך לשליח פאולוס, לקח חלק במסע רדיפות שזכה לתמיכתם הרשמית של הכוהן הגדול והסנהדרין (מעשי השליחים ט׳:1, 2; כ״ב:4, 5).
על אף הנסיבות הקשות הללו, גדלה הקהילה המשיחית במהירות בשנים שלאחר מותו של ישוע. אך אף־על־פי שאלפים הפכו למאמינים, המשיחיים עדיין נותרו מיעוט בארץ ישראל במאה הראשונה. אדם שבחר להזדהות באופן פומבי כתלמידו של ישוע הסתכן בכך שהוא ינודה מן החברה ואף יספוג אלימות.
אל תעשה את אותה הטעות
כאמור, תפיסות מוטעות, לחץ חברתי ורדיפות מנעו מרבים במאה הראשונה להאמין בישוע. כיום, דעות מוטעות לגבי ישוע ותורתו עלולות להשפיע על אנשים באופן דומה. לדוגמה, רבים למדו שמלכות אלוהים שוכנת בליבם, או שהיא תבוא בזכות מאמציהם של בני אדם. יש שהגיעו למסקנה שהמדע או הטכנולוגיה יכולים לפתור את בעיות האנושות, ולכן הם אינם מרגישים צורך לגלות אמונה במשיח. מבקרי מקרא רבים בימינו טוענים שהדברים הכתובים במקרא על אודות חייו של
ישוע אינם נכונים מבחינה היסטורית, ובכך גורמים לאחרים לפקפק בכך שישוע הוא המשיח.בשל דעות ותיאוריות אלו, רבים מבולבלים בנוגע לתפקיד של המשיח או אינם רואים כל צורך לבחון את העניין. אולם מי שמוכנים לבחון את הראיות, ייווכחו שבהשוואה למאה הראשונה ישנן כיום אף יותר הוכחות לכך שישוע הוא המשיח. כיום אנו יכולים לקרוא בתנ״ך נבואות רבות בנוגע לדברים שהמשיח עתיד היה לעשות, ועומדים לרשותנו ארבעת ספרי הבשורה המתעדים כיצד הגשים ישוע נבואות אלה. a
בידי כל אחד מאיתנו יש ללא ספק די ראיות כדי לקבל החלטה מִדעת בעניין זה. וחיוני שנגיע להחלטה בהקדם האפשרי. מדוע? כיוון שהמקרא חושף שישוע המשיח, המלך במלכות אלוהים, יפעל בקרוב על מנת להשמיד את כל משחיתי הארץ ויכונן שלטון צדק שיאפשר לכל נתיניו הצייתניים לחיות לנצח בגן עדן עלי אדמות (דניאל ב׳:44; ההתגלות י״א:15, 18; כ״א:3–5). גם אתה תוכל ליהנות מעתיד נפלא זה אם תעשה כבר עתה מאמץ ללמוד על ישוע ותגלה בו אמונה. נצור עמוק בליבך את דבריו של ישוע: ”כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם” (יוחנן ג׳:16).
[הערת שוליים]
a ראה טבלה ”נבואות על המשיח” בעמוד 200 בספר מה באמת מלמד המקרא? שיצא לאור מטעם עדי־יהוה.
[קטע מוגדל בעמוד 20]
האם היית מזהה את המשיח אילו היית חי בימיו של ישוע?
[תמונה בעמוד 21]
אל תיתן לתפיסות מוקדמות למנוע ממך ללמוד את האמת על ישוע