דמיין לעצמך אב המשוחח עם בנו בן השבע. הוא אומר: ”לפני הרבה מאוד זמן ברא אלוהים את כדור הארץ ואת כל מה שבו. הוא גם יצר את השמש, הירח והכוכבים”. הילד חושב על כך לרגע ושואל: ”אבא, מי ברא את אלוהים?”‏

‏”אף אחד לא ברא את אלוהים”, משיב האב, ”הוא תמיד היה קיים”. תשובה פשוטה זו מניחה לעת עתה את דעתו של הילד. אך כאשר הוא גדל, השאלה שוב צצה במוחו. קשה לו לתפוס את הרעיון שלמישהו לא הייתה התחלה. הרי אפילו ליקום הייתה התחלה. ’איך אלוהים בא לידי קיום?’ הוא תוהה.‏

כיצד משיב על כך המקרא? ביסודו של דבר, תשובת המקרא דומה מאוד לתשובתו של האב בדוגמה. משה כתב על אודות יהוה: ”בטרם הרים יוּלָדו, ותחולל ארץ ותבל, ומעולם עד עולם אתה אל” (‏תהלים צ’:1, 2‏). בדומה לכך, הנביא ישעיהו הכריז: ”הלוא ידעת? אם לא שמעת? אלוהי עולם יהוה, בורא קצות הארץ” (‏ישעיהו מ’:28‏). יתר על כן, גם מן הכתוב באיגרת יהודה עולה שאלוהים קיים ”מעולם ועד עתה ולעולמי עולמים” (‏יהודה 25‏).‏

הפסוקים הללו מראים שאלוהים הוא אכן ה”מלך הנצחי”, כפי שתיאר אותו השליח פאולוס (‏טימותיאוס א’. א’:17‏). משמע הדבר שאלוהים תמיד היה קיים, ואין זה משנה כמה רחוק נחזור בציר הזמן. כמו כן, הוא תמיד יהיה קיים (‏ההתגלות א’:8‏). קיומו הנצחי של אלוהים הוא אחד ממאפייניו העיקריים בתור האל הכול יכול.‏

מדוע כל כך קשה לנו לתפוס רעיון זה? מאחר שתוחלת חיינו מוגבלת ותפיסת הזמן שלנו שונה לחלוטין מזו של יהוה. הואיל ואלוהים נצחי, יום אחד בעיניו הוא כאלף שנים (‏פטרוס ב’. ג’:8‏). לשם המחשה: האם חגב, אשר חי כ־50 יום בלבד לאחר הגיעו לבגרות, יכול לתפוס את תוחלת חיינו שנעה בין 70 ל־80 שנה? ודאי שלא! מעניין לציין שהמקרא מתאר אותנו כחגבים בהשוואה לבוראנו הנשגב. יכולת החשיבה שלנו מתגמדת לעומת שלו (‏ישעיהו מ’:22; נ”ה:8, 9‏). אין פלא אפוא שישנם היבטים בטבעו של יהוה שאיננו יכולים להבין עד תום.‏

גם אם קשה לנו לתפוס את הרעיון שאלוהים נצחי, אנו יכולים לראות את ההיגיון שבכך. אילו אלוהים היה נברא על־ידי ישות אחרת, אותה ישות הייתה הופכת לבורא. אולם המקרא מציין לגבי יהוה: ”אתה בראת הכול” (‏ההתגלות ד’:11‏). יתר על כן, אנו יודעים שהייתה תקופה שבה היקום לא היה קיים (‏בראשית א’:1, 2‏). כיצד הוא נוצר? הבורא חייב היה להיות קיים לפניו כדי ליצור אותו. הוא גם היה קיים לפני כל ישות תבונית אחרת, לרבות בנו יחידו והמלאכים (‏איוב ל”ח:4,‏ 7;‏ קולוסים א’:15‏). ברור אפוא שלפני שאלוהים החל לברוא, הוא היה קיים לבדו. לא ייתכן שהוא נברא, שהרי לא היה גורם אחר שיכול היה לברוא אותו.‏

הקיום שלנו ושל היקום מעיד על כך שישנו אל נצחי. המסקנה המתבקשת היא שמי שברא את היקום ההולך ומתרחב וחוקק את החוקים השולטים בו, תמיד היה קיים. רק הוא יכול היה להפיח רוח חיים בכל יצירי כפיו (‏איוב ל”ג:4‏).‏