בכתבי־הקודש היווניים יש מספר התייחסויות לשרי מאה רומיים. החייל שהשגיח על הוצאתו להורג של ישוע החזיק בדרגה זו, וכן קורנליוס, הנוכרי הראשון שחבק את האמונה המשיחית. החייל שפיקח על הלקאתו של השליח פאולוס וגם יוליוס, איש הצבא שליווה את פאולוס לרומא, היו שרי מאה (‏מרקוס ט”ו:39;‏ מעשי השליחים י’:1; כ”ב:25; כ”ז:1‏).‏

על פי רוב שר מאה פיקד על יחידה של 50 עד 100 חיילי רגלים. מתפקידו היה לאמן את אנשיו, להטיל עליהם משמעת, לוודא שהלבוש והציוד שלהם תואמים את הדרישות ולפקד עליהם במהלך פריסות צבאיות.‏

דרגת שר מאה הייתה הדרגה הגבוהה ביותר שחייל מן השורה יכול היה להגיע אליה. בדרך כלל מי שמילאו תפקיד זה היו חיילים מקצועיים שניחנו בכישורי הנהגה מעולים. הייתה להם השפעה ישירה על יעילותה של מכונת הלוחמה הרומית ועל רמת המשמעת של החיילים. על־פי מקור אחד, שרי המאה ”לרוב היו החיילים המנוסים ביותר והבקיאים ביותר בעניינים צבאיים”.‏

שלא כמו מראות הזכוכית של ימינו, המראות של ימי המקרא בדרך כלל הוכנו ממתכות מלוטשות היטב — לרוב מארד, אך גם מנחושת, כסף, זהב ואלקטרום. המראות מוזכרות לראשונה במקרא בהקשר לבניית המשכן, מרכז הפולחן הראשון של בני ישראל. הכתוב מוסר שנשים תרמו מראות להכנת כיור הנחושת וכנו (‏שמות ל”ח:8‏). ככל הנראה התיכו את המראות למטרה זו.‏

מראות שנמצאו באתרי חפירות בישראל וסביבותיה נתגלו בדרך כלל לצד תכשיטים ופריטים אחרים ששימשו נשים לקישוט ויופי. על פי רוב המראות היו עגולות ובעלות ידית מעוטרת עשויה עץ, מתכת או שנהב. במקרים רבים עוצבו הידיות בדמות אישה. לא היה נהוג לקשט את הצד הלא־מלוטש של המראה.‏

איכות השיקוף של המראות הקדומות נפלה מזו של מראות הזכוכית בימינו. עובדה זו עוזרת לנו להבין למה התכוון השליח פאולוס כשציין: ”כעת אנו רואים במעורפל באמצעות מראת מתכת” (‏קורינתים א’. י”ג:12‏).‏