בית המקדש הראשון נבנה בירושלים על־ידי שלמה המלך. הוא הקים אותו על ראש הר והציב קירות תמך במדרון המזרחי ובמדרון המערבי כדי ליצור משטחי הגבהה (טרסות) סביב המבנה המקודש. הורדוס רצה לבנות מקדש מפואר מזה של שלמה, ולכן החליט לשפץ ולהרחיב את המקדש שהיה קיים בימיו.‏

מהנדסיו של הורדוס הגדילו את הרחבה שמצפון למקדש כדי להרחיב את הטרסות באזור. כמו כן, הוספו לרחבה 32 מטרים לכיוון דרום. לשם כך נבנו קשתות אבן וקיר תמך עבה. במקומות מסוימים הגיע גובה הקיר ל־50 מטר.‏

הורדוס עשה מאמץ שלא לפגוע ברגשות היהודים או לשבש את עבודות המקדש והקרבת הקורבנות. לדברי ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו, הורדוס אף הכשיר כוהנים למלאכת הסיתות והנגרות כדי להימנע ממצב שבו ייכנסו אנשים לא־מורשים לאזורים הקדושים.‏

הורדוס מת בטרם הושלם הפרויקט. בשנת 30 לספירה עדיין התבצעו עבודות הבנייה, שהחלו 46 שנה קודם לכן (‏יוחנן ב’:20‏). הבנייה הושלמה על־ידי נינו של הורדוס, אגריפס השני, באמצע המאה הראשונה לספירה.‏

חלק מתושבי מלטה הושפעו מתפיסות שרווחו בדת היוונית. תן דעתך למה שקרה לאחר שנטרפה ספינתו של פאולוס סמוך לחופי מלטה, כמסופר בספר מעשי השליחים. כאשר הוסיף פאולוס ערימת ענפים למדורה שהודלקה כדי לחמם את הנוסעים שניצלו, נצמד לזרועו נחש ארסי. אז אמרו תושבי האי: ”אין ספק שהאיש הזה רוצח; הוא אומנם ניצל מן הים, אך הצדק לא הניח לו להמשיך לחיות” (‏מעשי השליחים כ”ח:4‏).‏

המילה היוונית שתורגמה כאן ל”צדק” היא ”דיקֵי”. ייתכן שכוונת המילה היא צדק כמושג מופשט. עם זאת, על־פי המיתולוגיה היוונית, דיקי הייתה אלת הצדק. התפיסה הרווחת הייתה שהיא מתבוננת בבני האדם ומדווחת לזאוס על מעשי עוולה נסתרים כדי שהאשמים יבואו על עונשם. לדברי מקור אחד, ייתכן שתושבי מלטה חשבו לעצמם: ”אף שפאולוס ניצל מן הים, עדיין רובצת עליו אשמה, וכעת אלת הצדק דיקי... החליטה להענישו באמצעות הנחש הארסי”. תושבי האי שינו את דעתם כשראו שפאולוס נותר ללא פגע.‏