לפני כ־500,‏3 שנה נכנס עם ישראל לארץ המובטחת.‏ זמן קצר לפני כן אמר אלוהים שהוא יגן עליהם מפני ’‏המדווים הרעים’‏,‏ כלומר מפני המחלות הנוראיות שהיו במצרים (‏דברים ז׳:‏15‏)‏.‏ דרך אחת שהוא עשה כן הייתה באמצעות הנחיות מפורטות בנוגע לשמירה על היגיינה ולמניעת מחלות.‏ לדוגמה:‏

•   חוקי התורה דרשו לרחוץ את הגוף ולשטוף את הבגדים (‏ויקרא ט״ו:‏4–27‏)‏.‏

•   בנוגע לצואת אדם,‏ אלוהים אמר:‏ ”‏ויד [‏מקום פרטי]‏ תהיה לך מחוץ למחנה,‏ ויצאת שמה חוץ.‏ ויתד תהיה לך על אֲזֵנֶךָ [‏בין כליך]‏,‏ והיה בשבתך חוץ,‏ וחפרת בה ושבת וכיסית את צואתך”‏ (‏דברים כ״ג:‏13,‏ 14‏)‏.‏

•   אנשים שהיה חשש שלקו במחלה מידבקת נדרשו לחיות בבידוד ולשמור מרחק מאחרים לזמן מה.‏ מי שהחלים היה צריך לכבס את בגדיו ולהתרחץ במים לפני שיכול היה לחזור למחנה ולהיחשב ’‏טהור’‏ (‏ויקרא י״ד:‏8,‏ 9‏)‏.‏

•   כל מי שנגע בגווייה היה צריך לשהות בבידוד (‏ויקרא ה׳:‏2,‏ 3;‏ במדבר י״ט:‏16‏)‏.‏

 החוקים שניתנו לעם ישראל כללו מושגים רפואיים ותפיסות לגבי תברואה שהקדימו בהרבה את זמנם.‏

 במקומות אחרים היו נפוצים סטנדרטים פרימיטיביים באשר להיגיינה.‏ לדוגמה:‏

•   האשפה הושלכה ברחובות.‏ מים ומזון מזוהמים וסוגים שונים של פסולת יצרו תנאים סניטריים ירודים שהובילו לשיעור גבוה של מחלות ותמותת תינוקות.‏

•   לרופאים מימי קדם היה ידע מועט,‏ אם בכלל,‏ באשר לחיידקים ולגורמי מחלות.‏ המצרים נהגו להשתמש ב”‏תרופות”‏ כגון דם לטאות,‏ צואה של שקנאי,‏ עכברים מתים,‏ שתן ולחם עם עובש.‏ צואת אדם וצואת חיות היו בשימוש קבוע בהליכים רפואיים.‏

•   המצרים בימי קדם נדבקו במגוון טפילים מהמים המזוהמים שבנהר הנילוס ובתעלות ההשקיה שניזונו ממנו.‏ בנוסף,‏ תינוקות רבים במצרים מתו משלשולים והפרעות דומות שנגרמו מאוכל מזוהם.‏

 מנגד עם ישראל היה בריא יותר מאשר עמים אחרים מפני שציית לחוקים שנתן אלוהים בתורתו.‏