פרק י״ב
הוא התנחם באלוהיו
1, 2. מה קרה באותו יום גדוש אירועים בחייו של אליהו?
אליהו רץ בגשם השוטף, והיום הלך והחשיך. נכונה לו דרך ארוכה עד יזרעאל, והוא לא היה אדם צעיר. למרות זאת הוא המשיך לרוץ ללא ליאות, שכן ”יד יהוה הייתה” עליו. עוצמת האנרגיה שזרמה בגופו ודאי לא דמתה לדבר שחווה מימיו. הרי זה עתה חלף על פני הסוסים שמשכו את מרכבתו המלכותית של המלך אחאב! (קרא מלכים א׳. י״ח:46).
2 כעת נפרשה בפניו הדרך. דמיין לעצמך את אליהו ממצמץ בעיניו בשל טיפות הגשם המצליפות בו במרוצתו וחושב על היום שחלף — יום גדוש אירועים אשר כמותו לא ידע. היה זה ללא ספק ניצחון מזהיר ליהוה, אלוהיו של אליהו, ולעבודת אלוהים האמיתית. הרחק מאחור הסתתרו בחשכת הסופה פסגותיו סחופות הרוח של הר הכרמל; שם השתמש יהוה באליהו כדי להנחית בדרך נס מהלומה מוחצת על פולחן הבעל. מאות נביאי בעל נחשפו כנוכלים מרושעים והומתו בצדק. אחר כך התפלל אליהו ליהוה שישים קץ לבצורת אשר פקדה את הארץ שלוש שנים וחצי, ואז נפתחו ארובות השמיים! (מל״א י״ח:18–45).
3, 4. (א) אילו תקוות גדולות אולי פיעמו באליהו כשעשה דרכו ליזרעאל? (ב) באילו שאלות נדון?
3 בשעה שרץ אליהו בדרך הרטובה לאורך 30 הקילומטרים עד יזרעאל, פיעמו בו מן הסתם תקוות גדולות. אולי נדמה היה לו שחלה סוף סוף תפנית של ממש. אחאב יהיה חייב להשתנות! אחרי מה שראו עיניו, לא תהיה לו ברירה אלא לזנוח את עבודת הבעל, לרסן את המלכה איזבל ולשים קץ לרדיפתם של משרתי יהוה.
4 כאשר נדמה שהדברים מתנהלים לשביעות רצוננו, טבעי שיהיו לנו תקוות גדולות. אנו עשויים לחשוב שחיינו רק ילכו וישתפרו ושבעיותינו הקשות מכול סוף סוף מאחורינו. אם אליהו חשב כך אין זה מפתיע, שהרי הוא היה ”אדם בעל רגשות כשלנו” (יעקב ה׳:17). אלא שבעיותיו של אליהו היו רחוקות מלהסתיים. למעשה, בתוך מספר שעות היה אליהו כה מפוחד וכה מדוכדך עד כי ביקש את נפשו למות. מה קרה, וכיצד עזר יהוה לנביאו לרכוש מחדש את אמונתו ואת אומץ לבו? הבה נראה.
תפנית בלתי צפויה
5. האם למד אחאב לרחוש כבוד רב יותר ליהוה אחרי מה שאירע על הר הכרמל, ומניין לנו שכך הדבר?
5 כאשר הגיע אחאב לארמונו ביזרעאל, האם ניכר עליו שהשתנה? הכתוב מוסר: ”ויגד אחאב לאיזבל את כל אשר עשה אליהו, ואת כל אשר הרג את כל הנביאים בחרב” (מל״א י״ט:1). שים לב שכאשר סיפר אחאב על אירועי היום הוא לא הזכיר את יהוה, אלוהיו של אליהו. בתור אדם לא־רוחני ראה אחאב את אירועי היום הפלאיים מנקודת מבט אנושית בלבד — את ”אשר עשה אליהו”. ברור אפוא שהוא לא למד לכבד את יהוה אלוהים. וכיצד תגיב אשתו הנקמנית?
6. איזה מסר העבירה איזבל לאליהו, ומה הייתה משמעות הדבר?
6 איזבל רתחה מכעס! בחמת זעמה העבירה מסר לאליהו: ”כה יעשון אלוהים וכה יוסיפון, כי כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם!” (מל״א י״ט:2) היה זה איום חמור מאין כמוהו על חייו. למעשה, איזבל נשבעה שאם לא תצליח בתוך יום להביא למותו של אליהו כנקמה על דמם של נביאי הבעל, היא עצמה תמות. דמיין לעצמך את אליהו ניעור משנתו בלילה הסוער ההוא במקום לינה צנוע ביזרעאל ושומע את המילים המחרידות הללו מפי שליח המלכה. כיצד השפיע עליו הדבר?
אליהו נתקף רפיון ידיים ופחד
7. כיצד השפיעו איומיה של איזבל על אליהו, ומה עשה?
7 אם אליהו שיער בנפשו שהמלחמה בפולחן הבעל הסתיימה, ברגע זה התנפצו תקוותיו לרסיסים. דבר לא הרתיע את איזבל. רבים מעמיתיו הנאמנים של אליהו כבר הומתו במצוותה, ונדמה היה שכעת הגיע תורו. כיצד השפיעו איומיה של איזבל על אליהו? המקרא מציין שהוא נתקף פחד. האם ראה בעיני רוחו את המוות האיום שהועידה לו איזבל? אם שקע במחשבות אלו, אין פלא שאיבד את אומץ לבו. כך או כך, אליהו ’הלך אל נפשו’, כלומר נמלט על חייו (מל״א י״ח:4; י״ט:3).
אם אנו רוצים להמשיך לגלות אומץ לב, אל לנו להרשות למחשבותינו להתמקד בסכנות המעוררות בנו פחד
8. (א) במה הייתה בעייתו של פטרוס דומה לזו של אליהו? (ב) איזה לקח מלמדת אותנו דוגמתם של אליהו ופטרוס?
8 אליהו לא היה איש האמונה היחיד בהיסטוריה שנכנע לפחד. מאות שנים אחרי תקופתו התמודד השליח פטרוס עם בעיה דומה. לדוגמה, פעם אחת אִפשר ישוע לפטרוס ללכת אתו על פני המים. אך כשהשליח ”ראה את הסערה” איבד את אומץ לבו והחל לשקוע. (קרא מתי י״ד:30.) דוגמתם של אליהו ושל פטרוס מלמדת אותנו לקח חשוב. אם אנו רוצים להמשיך לגלות אומץ לב, אל לנו להרשות למחשבותינו להתמקד בסכנות המעוררות בנו פחד. עלינו להתמקד במקור תקוותנו וכוחנו.
נקודת שבירה
9. תאר את מסעו של אליהו ואת הלך רוחו בשעה שנמלט מאיזבל.
9 מתוך פחד נמלט אליהו לכיוון דרום־מערב מרחק של 150 קילומטר עד באר שבע, ששכנה בסמוך לגבולה הדרומי של יהודה. שם השאיר את משרתו ויצא לבדו אל המדבר. הכתוב מוסר שהוא הלך במדבר ”דרך יום”. אם כן, נוכל לדמיין אותו מתחיל במסעו עם הנץ החמה, כנראה ללא שום צידה לדרך. ברוח נכאה וכשהוא מוּנָע על־ידי פחד, התהלך אליהו בכבדות על פני הקרקע הקשה והשוממה תחת השמש הקופחת. בשעה שהחמה האדימה אט אט והלכה ונבלעה באופק, תש כוחו של אליהו. באפיסת כוחות התיישב תחת עץ רותם וחסה בצלו — הצל היחיד שמצא בארץ צחיחה זו (מל״א י״ט:4).
10, 11. (א) מה משמעות הדברים שאמר אליהו בתפילתו ליהוה? (ב) תאר בעזרת הפסוקים המוזכרים בסעיף את רגשותיהם של יראי אלוהים ששקעו במרה שחורה.
10 מתהומות ייאושו התפלל אליהו ושאל את נפשו למות. הוא אמר: ”לא טוב אנוכי מאבותיי”. הוא ידע שאבותיו היו אז בקברם, עפר ועצמות, ולא היה בכוחם להועיל לאיש (קהלת ט׳:10). אליהו חש שהוא חסר תועלת בדיוק כמוהם. אין פלא שזעק: ”רב!”, כלומר, די! מה הטעם להמשיך לחיות?
11 האם אנו צריכים לתמוה על כך שאיש אלוהים יכול להיות כה מדוכדך? לאו דווקא. מספר גברים ונשים נאמנים — וביניהם רבקה, יעקב, משה ואיוב — מתוארים במקרא כמי ששקעו במרה שחורה וקצו בחייהם (בר׳ כ״ה:22; ל״ז:35; במ׳ י״א:13–15; איוב י״ד:13).
12. כיצד תוכל לחקות את דוגמתו של אליהו אם אי פעם תחוש מדוכדך מאוד?
12 כיום אנו חיים ב”עתות משבר קשות להתמודדות”, ולכן אין זה מפתיע שרבים, כולל משרתי אלוהים נאמנים, חשים לעיתים דכדוך (טימ״ב ג׳:1). אם אי פעם תמצא את עצמך במצב עגום כזה, חקה את דוגמתו של אליהו: שפוך את נפשך לפני אלוהים. אחרי הכול, יהוה הוא ”אלוהי כל נחמה”. (קרא קורינתים ב׳. א׳:3, 4.) האם ניחם את אליהו?
יהוה חיזק את נביאו
13, 14. (א) כיצד גילה יהוה בעזרת מלאך דאגה אוהבת לנביאו המיוסר? (ב) מדוע אנו מתנחמים מכך שיהוה יודע הכול על כל אחד מאתנו ומודע למגבלותינו?
13 מה לדעתך חש יהוה כאשר הביט מטה מן השמיים וראה את נביאו האהוב שוכב תחת העץ במדבר ומייחל למותו? אין צורך לנחש. לאחר ששקע אליהו בתרדמה שלח אליו יהוה מלאך. המלאך נגע בו קלות כדי להעירו ואמר לו: ”קום, אכול”. המלאך הגיש לו בטובו ארוחה פשוטה: לחם חם וטרי ומים, ואליהו אכל ושתה. האם הודה למלאך? הכתוב מוסר אך ורק שהנביא אכל ושתה וחזר לישון. שמא היה מדוכא מכדי לדבר? מכל מקום, המלאך העיר אותו בשנית, אולי עם שחר. שוב האיץ באליהו, ”קום, אכול”, והוסיף את המילים המרשימות: ”כי רב ממך הדרך”, כלומר הדרך קשה מדי עבורך (מל״א י״ט:5–7).
14 תודות להבנה שהעניק לו אלוהים ידע המלאך לאן מועדות פניו של אליהו. עוד ידע שאליהו לא יוכל להשלים את המסע בכוחות עצמו. עד כמה מנחם לשרת אל המכיר את מטרותינו ומודע למגבלותינו טוב יותר מאתנו! (קרא תהלים ק״ג:13, 14.) איזו תועלת הפיק אליהו מן המזון שבא אל פיו?
15, 16. (א) מה עלה בידי אליהו לעשות בזכות המזון שהעניק לו יהוה? (ב) מדוע עלינו להוקיר את האופן שבו מחזק יהוה את משרתיו כיום?
15 הכתוב מוסר: ”ויקום ויאכל וישתה, וילך בכוח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלוהים, חורב” (מל״א י״ט:8). בדומה למשה שחי כשש מאות שנה לפניו ובדומה לישוע שחי כאלף שנה אחריו, צם אליהו 40 יום ו־40 לילה (שמ׳ ל״ד:28; לוקס ד׳:1, 2). ארוחה בודדת זו לא פתרה את כל בעיותיו, אך היא חיזקה אותו באורח נס. דמיין את אותו איש מבוגר מתהלך לו ביגיעה רבה במרחבי הישימון נטול השבילים יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, במשך כחודש וחצי!
16 גם כיום מחזק יהוה את משרתיו, אך לא בעזרת מתן ארוחות גשמיות בדרך נס אלא בצורה חיונית פי כמה. הוא מספק למשרתיו מזון רוחני (מתי ד׳:4). כשאנו לומדים על אלוהים מתוך דברו ומתוך הפרסומים המבוססים בקפידה על המקרא, אנו מתחזקים מבחינה רוחנית. הזנה רוחנית זו אולי לא תפתור את כל בעיותינו, אך היא תסייע לנו להחזיק מעמד במצבים אשר אחרת לא היינו יכולים לעמוד בהם. היא גם מובילה ל”חיי עולם” (יוח׳ י״ז:3).
17. לאן הגיע אליהו, ומדוע היה זה מקום בעל חשיבות היסטורית?
17 אליהו צעד כמעט 320 קילומטר עד הגיעו להר חורב (הר סיני). היה זה מקום בעל חשיבות היסטורית, שכן שם נגלה יהוה אלוהים למשה זמן רב קודם לכן באמצעות מלאך בסנה הבוער ושם כרת יהוה מאוחר יותר עם בני ישראל את ברית התורה. אליהו מצא מחסה במערה.
כיצד יהוה ניחם וחיזק את נביאו
18, 19. (א) איזו שאלה שאל מלאך יהוה, וכיצד הגיב אליהו? (ב) אילו שלוש סיבות לעצבותו חשף אליהו?
18 בחורב מסר יהוה את ’דברו’ לאליהו, ככל הנראה בידי אחד ממלאכיו, ושאל אותו שאלה פשוטה: ”מה לך פה, אליהו?” סביר להניח שהשאלה נשאלה בעדינות, שכן אליהו ראה בה הזמנה לומר את אשר על לבו. והוא אכן שפך את לבו! הוא אמר: ”קנֹא קינאתי ליהוה אלוהי צבאות; כי עזבו בריתך בני ישראל. את מזבחותיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב, ואיוותר אני לבדי, ויבקשו את נפשי לקחתה” (מל״א י״ט:9, 10). בדבריו חשף אליהו לפחות שלוש סיבות לעצבותו.
19 ראשית, אליהו חש שמאמציו היו לשווא. למרות שנים שבהן ’קינא ליהוה’ קנאה עזה בשירותו, שנים שבהן הציב את שמו הקדוש של אלוהים ואת עבודתו מעל לכול, נדמה היה לאליהו שהמצב רק הלך והידרדר. בני עמו היו עדיין חסרי אמונה ומרדניים, ופולחן הכזב אכל כל חלקה טובה. שנית, אליהו חש בודד במערכה. ”ואיוותר אני לבדי”, אמר, כאילו היה האדם האחרון בעם שעדיין עבד את יהוה. שלישית, אליהו פחד. רבים מעמיתיו הנביאים כבר הומתו, והוא היה משוכנע שהוא הבא בתור. ייתכן שלא היה לו קל להודות ברגשות אלה, אבל הוא לא נתן לגאווה ולמבוכה לעצור בעדו מלהביע את רגשותיו. הוא פתח את סגור לבו בפני אלוהיו בתפילה, ובזאת הציב דוגמה טובה לכל אדם נאמן (תהל׳ ס״ב:9).
20, 21. (א) תאר מה חווה אליהו כשעמד בפתח המערה בהר חורב. (ב) מה למד אליהו ממפגני הכוח של יהוה?
20 מה עשה יהוה כדי להפיג את חששותיו ואת דאגותיו של אליהו? המלאך הורה לאליהו לעמוד בפתח המערה, ואליהו עשה כן מבלי לדעת מה עומד לקרות. לפתע נשבה רוח עזה! היא ודאי השמיעה קול מחריש אוזניים, שכן מרוב עוצמתה התבקעו הרים וצוקים. דמיין לעצמך את אליהו מנסה לסוכך על עיניו ובה בעת אוחז בחוזקה באדרת השיער הכבדה והגסה המאיימת להיתלש מגופו בשל משבי הרוח האימתניים. אחר כך נאבק לבל ייפול, שכן הקרקע החלה להתרומם ולהיטלטל ברעש האדמה שהיכה באזור! בטרם הספיק להתאושש התלקחה אש חזקה אשר אילצה אותו לחזור אל תוך המערה כדי להתגונן מן החום הצורב (מל״א י״ט:11, 12).
21 בכל פעם ופעם מזכיר לנו הכתוב שלא ניתן היה למצוא את יהוה במפגנים מרהיבים אלה של איתני הטבע. אליהו ידע שיהוה אינו אל טבע מיתולוגי, כמו הבעל, אשר עובדיו המרוּמים סגדו לו כ”רוכב ערבות (עננים)” או כמוריד הגשמים. יהוה הוא אכן מקור כל העוצמה האדירה המצויה בטבע, אבל הוא גם גדול אלפי מונים מכל דבר שברא. אפילו השמיים הפיזיים אינם יכולים להכילו! (מל״א ח׳:27) כיצד עזר כל זה לאליהו? חשוב על הפחד שאחז בו. כשלצדו אל כמו יהוה, אשר כל העוצמה המפליאה הזו נתונה בידיו, לא הייתה לאליהו כל סיבה לפחד מאחאב ומאיזבל! (קרא תהלים קי״ח:6).
22. (א) כיצד הקול השלו והחרישי נסך באליהו את הביטחון שהוא רחוק מלהיות חסר תועלת? (ב) מי אולי עמד מאחורי ’קול הדממה הדקה’? (ראה הערת שוליים.)
22 בחלוף האש הושלך הס, ואליהו שמע ”קול דממה דקה”, כלומר, קול שָלֵו וחרישי. הקול הזמין את אליהו להתבטא שוב, ואליהו עשה כן ושפך את לבו בשנית. * ייתכן שבעקבות כך חש הקלה נוספת. מכל מקום, אין ספק שהוא התנחם עוד יותר ממה שהקול השלו והחרישי הוסיף ואמר לו. יהוה נסך באליהו את הביטחון שהוא רחוק מלהיות חסר תועלת. כיצד? הוא גילה לו רבות על מטרתו ארוכת הטווח באשר למלחמה בפולחן הבעל בישראל. ברור אפוא שפעילותו של אליהו לא הייתה לשווא, שכן מטרת אלוהים נעה קדימה אל התגשמותה, ואיש לא יכול היה לעמוד בדרכה. זאת ועוד, אליהו עדיין מילא תפקיד במימוש מטרה זו, שהרי יהוה שלח אותו חזרה לפעילות עם הוראות מפורשות (מל״א י״ט:12–17).
23. באילו שתי דרכים הפיג יהוה את תחושת הבדידות שקיננה באליהו?
23 ומה באשר לתחושת הבדידות שקיננה באליהו? יהוה עשה שני דברים בעניין זה. ראשית, הוא הורה לאליהו למשוח את אלישע לנביא אשר לימים יירש אותו. אלישע, שהיה צעיר מאליהו, ישמש מספר שנים כעמיתו וכעוזרו. איזו נחמה ואיזו עזרה מעשית! שנית, יהוה חשף באוזניו את המידע המרגש הבא: ”והשארתי בישראל שבעת אלפים, כל הברכיים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו” (מל״א י״ט:18). אליהו בהחלט לא היה לבד. עד כמה התרגש ודאי לשמוע על אותם אלפי נאמנים שסירבו לסגוד לבעל! הם היו זקוקים לכך שאליהו ימשיך בשירותו המסור ושיוסיף להציב דוגמה טובה בנאמנותו הבלתי מעורערת ליהוה בתקופה החשוכה ההיא. אין ספק שאליהו התעודד מאוד לשמוע את המילים הללו מפי שליח יהוה בקולו השלו והחרישי של אלוהיו!
המקרא יכול להיות כאותו ”קול דממה דקה” אם נניח לו להדריך אותנו כיום
24, 25. (א) באיזו דרך אנו יכולים כיום להקשיב ל’קול הדממה הדקה’ של יהוה? (ב) מניין לנו הביטחון שאליהו נענה לנחמה שהעניק לו יהוה?
24 בדומה לאליהו, אולי גם אנו עומדים משתאים אל מול איתני הטבע העצומים, וכך ראוי. הבריאה משקפת בבירור את כוחו של הבורא (רומ׳ א׳:20). יהוה עדיין שמח להשתמש בכוחו הבלתי מוגבל כדי לעזור למשרתיו הנאמנים (דה״ב ט״ז:9). עם זאת, אלוהים מדבר אלינו בעיקר מעל דפי דברו, המקרא. (קרא ישעיהו ל׳:21.) במובן מסוים המקרא יכול להיות כאותו ”קול דממה דקה” אם נניח לו להדריך אותנו כיום. מעל דפיו יקרי הערך מתקן אותנו יהוה, מחזק את ידינו ונוסך בנו את הביטחון באהבתו.
25 האם נענה אליהו לנחמה שהעניק לו יהוה בהר חורב? אין ספק שכן! עד מהרה שב לפעילותו כנביא אמיץ ונאמן אשר התייצב נגד פולחן כזב. בדומה לכך, אם נטמיע בלבנו את הדברים שנכתבו בהשראת אלוהים, את ה”נחמה שמתוך הכתובים”, נוכל לחקות את אמונתו של אליהו (רומ׳ ט״ו:4).
^ מי שעמד מאחורי ’קול הדממה הדקה’ היה אולי אותו יצור רוחני ששימש למסירת ”דבר יהוה” כמוזכר במלכים א׳. י״ט:9. בפסוק 15 מתוארת ישות רוחנית זו כ”יהוה”. אולי אנו נזכרים במלאך ששלח יהוה כדי שידריך את בני ישראל במדבר ואשר עליו אמר אלוהים: ”שמי בקרבו” (שמ׳ כ״ג:21). איננו יכולים, כמובן, לקבוע מסמרות בנידון, אבל ראוי לציין שבקיומו הקדם־אנושי שירת ישוע בתור ”הדבר”, דוברו המיוחד של אלוהים עבור משרתי יהוה (יוח׳ א׳:1).