אחרי שישוע קם לתחייה הוא אומר ל־11 שליחיו לפגוש אותו בהר בגליל.‏ גם תלמידים אחרים נמצאים שם,‏ בערך 500,‏ ובלבם של כמה מהם מקננים בתחילה ספקות (‏מתי כ״ח:‏17;‏ קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏6‏)‏.‏ אך מה שישוע אומר כעת עוזר לכל אחד מהם להשתכנע שהוא אכן חי וקיים.‏

ישוע מסביר שאלוהים נתן לו כל סמכות בשמיים ובארץ.‏ ”‏על כן,‏ לכו”‏,‏ אומר להם ישוע,‏ ”‏ועשו תלמידים מקרב כל העמים,‏ והטבילו אותם בשם האב והבן ורוח הקודש.‏ למדו אותם לקיים את כל מה שציוויתי עליכם”‏ (‏מתי כ״ח:‏18–20‏)‏.‏ כן,‏ ישוע לא רק חי וקיים;‏ הוא עדיין רוצה שהבשורה הטובה תוכרז.‏

כל תלמידיו של ישוע — גברים,‏ נשים וילדים — מקבלים את אותה המשימה:‏ לעשות תלמידים.‏ המתנגדים אולי ינסו לעצור בעדם מלבשר וללמד,‏ אבל ישוע מבטיח להם:‏ ”‏ניתנה לי כל סמכות בשמיים ובארץ”‏.‏ מה משתמע מכך עבור תלמידיו?‏ הוא אומר להם:‏ ”‏הנה אני אתכם כל הימים עד אחרית הסדר העולמי”‏.‏ ישוע אינו אומר שכל מי שייטלו חלק בהכרזת הבשורה הטובה יוכלו לחולל נסים.‏ למרות זאת,‏ הם כן יזכו לתמיכתה של רוח הקודש.‏

בסיכומו של דבר,‏ ישוע מופיע לעיני תלמידיו ”‏במשך ארבעים יום”‏ לאחר תחייתו.‏ הוא לובש בכל פעם גוף גשמי שונה ומתגלה אליהם ’‏בדרכים המוכיחות מעל לכל ספק שהוא חי’‏,‏ כשהוא מלמד אותם ”‏על מלכות אלוהים‏”‏ (‏מעשי השליחים א׳:‏3;‏ קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏7‏)‏.‏

כאשר השליחים ככל הנראה עדיין נמצאים בגליל,‏ ישוע מורה להם לשוב לירושלים.‏ כשהוא נפגש אתם בעיר הוא אומר להם:‏ ”‏אל תעזבו את ירושלים,‏ אלא חכו לקיום הבטחתו של האב שאותה שמעתם ממני;‏ שכן יוחנן הטביל במים,‏ אך אתם תיטבלו ברוח הקודש בעוד ימים לא רבים”‏ (‏מעשי השליחים א׳:‏4,‏ 5‏)‏.‏

מאוחר יותר שוב נפגש ישוע עם שליחיו.‏ הוא ’‏מוביל אותם עד בית עניה’‏,‏ השוכנת במדרון המזרחי של הר הזיתים (‏לוקס כ״ד:‏50‏)‏.‏ למרות כל מה שאמר להם ישוע על עזיבתו,‏ הם עדיין סבורים שמלכותו תיווסד בדרך כלשהי עלי אדמות (‏לוקס כ״ב:‏16,‏ 18,‏ 30;‏ יוחנן י״ד:‏2,‏ 3‏)‏.‏

השליחים שואלים את ישוע:‏ ”‏אדוננו,‏ האם תשיב את המלכות לישראל בזמן הזה?‏”‏ הוא משיב להם בפשטות:‏ ”‏לא לכם לדעת את הזמנים והעתים שקבע האב בסמכותו שלו”‏.‏ לאחר מכן הוא מדגיש שוב את המלאכה שעליהם לבצע באמרו:‏ ”‏כאשר תבוא עליכם רוח הקודש תקבלו כוח ותהיו עדיי בירושלים,‏ בכל יהודה ושומרון ועד קצה העולם”‏ (‏מעשי השליחים א׳:‏6–8‏)‏.‏

השליחים נמצאים על הר הזיתים עם ישוע אשר הוקם לתחייה,‏ ואז הוא מתחיל לעלות השמיימה.‏ עד מהרה מסתיר אותו ענן מעיניהם.‏ לאחר תחייתו לבש ישוע גוף גשמי.‏ אך כעת פושט ישוע את הגוף שלבש בפעם הזאת והוא עולה השמיימה כיצור רוחני (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏44,‏ 50;‏ פטרוס א׳.‏ ג׳:‏18‏)‏.‏ בשעה שהשליחים הנאמנים מסתכלים לעברו,‏ מופיעים לידם ”‏שני אנשים בבגדים לבנים”‏.‏ הללו הם מלאכים שלבשו גוף גשמי,‏ והם שואלים:‏ ”‏אנשי הגליל,‏ מדוע אתם עומדים ומביטים לשמיים?‏ אותו ישוע,‏ אשר נלקח מכם השמיימה,‏ יבוא באותו אופן,‏ כפי שראיתם אותו עולה לשמיים”‏ (‏מעשי השליחים א׳:‏10,‏ 11‏)‏.‏

האופן שבו עזב ישוע את כדור הארץ לא היה לעיני כול ובקול תרועה רמה,‏ אלא רק לנגד עיני תלמידיו הנאמנים.‏ הוא ישוב ”‏באותו אופן”‏ — לא לעיני כול ולא בקול תרועה רמה;‏ רק תלמידיו הנאמנים יבחינו בנוכחותו כמלך במלכות.‏

השליחים חוזרים לירושלים.‏ בימים הבאים הם מתאספים עם שאר התלמידים,‏ לרבות ’‏מרים אמו של ישוע ואֶחיו’‏ (‏מעשי השליחים א׳:‏14‏)‏.‏ הללו מתמידים בתפילה.‏ אחד מנושאי התפילה הוא בחירת תלמיד אחר במקום יהודה איש קריות,‏ כדי שמספר השליחים שוב יהיה 12 (‏מתי י״ט:‏28‏)‏.‏ הם מעוניינים לבחור בתלמיד שהיה עד לפעילותו של ישוע ולתחייתו.‏ זו הפעם האחרונה המוזכרת במקרא שבה מפילים גורלות כדי לדעת מהו רצון אלוהים (‏תהלים ק״ט:‏8;‏ משלי ט״ז:‏33‏)‏.‏ מתתיה,‏ שאולי היה אחד מן ה־70 שנשלחו על־ידי ישוע,‏ נבחר ו’‏מצטרף לאחד עשר השליחים”‏ (‏מעשי השליחים א׳:‏26‏)‏.‏

עשרה ימים לאחר שעולה ישוע השמיימה חל חג השבועות של שנת 33 לספירה.‏ בערך 120 תלמידים מתאספים בחדר עליון בירושלים.‏ פתאום ממלא את כל הבית קול הנשמע כקול משב רוח עזה.‏ לנגד עיני הנוכחים מופיעות מעין לשונות אש והן נחות אחת אחת על כל אחד מהם.‏ כל התלמידים מתחילים לדבר בשפות שונות.‏ זוהי שפיכת רוח הקודש שהבטיח ישוע!‏ (‏יוחנן י״ד:‏26‏)‏.‏