בשנים האחרונות ונצואלה נתונה במשבר כלכלי וחברתי חסר תקדים.‏ עד־יהוה ששמו אדגר אומר:‏ ”‏תוך שנים ספורות רמת החיים צנחה בצורה כל כך דרסטית,‏ שהרגשנו כאילו עברנו למדינה אחרת מבלי לצאת בכלל מהבית”‏.‏

 מה עזר לו להסתגל למצב?‏ הוא מסביר:‏ ”‏אשתי כרמן ואני חשבנו על השליחים שעוברים לארצות עניות ולומדים להסתדר בלי הדברים הבסיסיים שהופכים את החיים לנוחים.‏ זה הקל עלינו לפשט את החיים ולנסות דברים חדשים,‏ כמו לגדל מזון בעצמנו”‏.‏

 אבל אדגר וכרמן עשו יותר מכך.‏ הם חיפשו דרכים לנחם את אחיהם לאמונה,‏ בייחוד את המדוכאים שבהם (‏תסלוניקים א׳.‏ ה׳:‏11‏)‏.‏ אדגר אומר:‏ ”‏ניסינו לא רק לנחם אותם,‏ אלא גם לעודד אותם לעזור לאחרים,‏ כדי שגם הם יוכלו להתנסות בשמחה שנובעת מכך”‏ (‏מעשי השליחים כ׳:‏35‏)‏.‏

 כשפרצה מגפת הקוביד-19 ארחניס החליט לבשר לקרובי משפחתו,‏ וכמה מהם הסכימו ללמוד איתו את המקרא דרך הטלפון.‏

 בנוסף,‏ הוא רצה שקרובי משפחתו שאין להם גישה לאינטרנט יצפו גם הם בכינוס האזורי של 2020.‏ אחד האחים מהעיירה השכנה מסר להם הקלטות של הכינוס,‏ וקרובי משפחתו של ארחניס השיגו ממכריהם מסך טלוויזיה גדול ורמקולים.‏ לפני תחילת התוכנית,‏ הוא התקשר אליהם ונשא עבורם תפילה.‏ תודות למאמציו השקדניים,‏ 4 מקרובי משפחתו ו־15 אנשים אחרים הצליחו לצפות בכינוס.‏

 חאירו וחואנה,‏ זוג נשוי מוונצואלה,‏ הם היחידים בקהילתם שיש ברשותם רכב,‏ והם מנצלים אותו בנדיבות כדי לעזור לאחיהם.‏ אחד הקשיים העיקריים העומדים בפניהם הוא המחסור החמור בדלק.‏ חאירו מספר:‏ ”‏כדי למלא דלק אנחנו צריכים לחכות שעות בתור,‏ לפעמים אפילו לילה שלם”‏.‏

 אבל הוא משוכנע שמאמציהם להגיש עזרה לאחרים שווים כל הקרבה.‏ הוא מסביר:‏ ”‏כשאנחנו מביאים מצרכים לאחינו,‏ זה כל כך משמח לראות אותם מודים לא לנו,‏ אלא ליהוה,‏ הממלא את צורכי כל משרתיו”‏ (‏קורינתים ב׳.‏ ט׳:‏11,‏ 14‏)‏.‏

 נוריאני,‏ אחות בשנות ה־20 המאוחרות לחייה,‏ חשבה שהיא נתפסת כצעירה מכדי לעזור לאחרים.‏ אבל אז היא קראה את טימותיאוס א׳.‏ ד׳:‏12‏:‏ ”‏אל יזלזל בך איש בשל צעירותך.‏ אדרבה,‏ היה מופת לנאמנים”‏.‏

 הפסוק עודד אותה להקדיש יותר זמן לאחים הקשישים בקהילתה.‏ היא עזרה להם לכתוב מכתבים בשירות והזמינה כמה מהם להצטרף לשיעורי המקרא שלה.‏ היא גם התקשרה אליהם ושלחה להם הודעות מעודדות.‏ היא אומרת:‏ ”‏יהוה הראה לי שאני יכולה לעשות הרבה למענם”‏.‏

 למרות הקשיים הרבים שאיתם מתמודדים אחינו ואחיותינו בוונצואלה,‏ הם לא איבדו מקנאותם לשירות,‏ והם ממשיכים להוות מקור ”‏נחמה גדולה”‏ זה לזה (‏קולוסים ד׳:‏11;‏ טימותיאוס ב׳.‏ ד׳:‏2‏)‏.‏