האם עדי־יהוה מנסים לזכות לישועה באמצעות פעילות הבישור מבית לבית?
לא. אנחנו יוצאים לבשר בקביעות מבית לבית, אך איננו מאמינים שפעילות זו מקנה לנו את הזכות להיוושע (אפסים ב׳:8). מדוע אנו סבורים כך?
חשוב על הדוגמה הבאה: נניח שאדם נדיב מבטיח לתת מתנה יקרה לכל מי שיגיע למקום מסוים ביום מסוים. אין ספק שאם תאמין להבטחתו של האיש, תפעל על־פי הנחיותיו. סביר להניח שגם תספר לחבריך ולבני משפחתך על כך כדי שגם הם יוכלו לקבל את המתנה. עם זאת, אינך זכאי למתנה כיוון שפעלת על־פי הנחיותיו — המתנה היא עדיין מתנה.
בדומה לכך, עדי־יהוה מאמינים בהבטחתו של אלוהים להעניק חיי נצח לכל מי שמצייתים לו (רומים ו׳:23). אנו משתדלים לחלוק את אמונתנו עם אחרים בתקווה שהם יוכלו להפיק תועלת מהבטחות אלוהים. אך איננו מאמינים שאנו מרוויחים ישועה תודות לכך שאנו משתתפים בפעילות הבישור (רומים א׳:17; ג׳:28). לאמיתו של דבר, אין אדם היכול לעשות מספיק על מנת להיות ראוי לברכה כה נפלאה מאלוהים. ”לא בגלל מעשי צדקה שעשינו הוא הושיע אותנו, כי אם ברחמיו” (טיטוס ג׳:5, החברה לכתבי הקודש).