האם עדי־יהוה לוחצים על אנשים להמיר את דתם?
לא. בכתב העת הראשי שלנו, המצפה, כתבנו: ”אסור להכריח אדם לשנות את דתו”. a איננו מפעילים לחץ על אנשים, וזאת מהסיבות הבאות:
ישוע אף פעם לא לחץ על אנשים לקבל את הדברים שהוא לימד. הוא ידע שמעטים יחסית יקבלו את המסר שבפיו (מתי ז׳:13, 14). כשחלק מתלמידיו נכשלו בגלל הדברים שאמר, הוא לא ניסה לאלץ אותם להישאר אתו אלא הניח להם ללכת (יוחנן ו׳:60–62, 66–68).
ישוע לימד את תלמידיו שלא לדחוק באחרים לשנות את אמונתם. במקום לנסות לאלץ אנשים לקבל את הבשורה הטובה על המלכות בניגוד לרצונם, תלמידיו היו צריכים לחפש את מי שמעוניינים להקשיב (מתי י׳:7, 11–14).
המרת דת שנעשית בכפייה היא חסרת משמעות, שהרי רק מי שעובד את אלוהים מעומק לבו יכול להיות רצוי בעיניו (דברים ו׳:4, 5; מתי כ״ב:37, 38).
האם אנו משדלים להמרת דת?
אומנם אנו מפיצים את המסר הטמון במקרא ”עד קצה העולם” ועושים זאת ”בפומבי ומבית לבית”, כפי שמצווה המקרא (מעשי השליחים א׳:8; י׳:42; כ׳:20); וכפי שהאשימו את המשיחיים הראשונים, לעיתים מאשימים גם אותנו בניסיונות בלתי חוקיים להמרת דת (מעשי השליחים י״ח:12, 13). אך אין כל שחר להאשמות אלה. איננו מנסים לכפות את אמונתנו על אחרים. אנו מאמינים שיש לאפשר לאנשים לרכוש ידע כדי שיוכלו לקבל החלטה מושכלת.
איננו מאלצים אנשים להמיר את דתם ואיננו עוסקים בפעילות פוליטית במסווה של פעילות דתית או מציעים טובות הנאה חומריות ויתרונות חברתיים בניסיון לצרף מאמינים. בזאת אנו נבדלים ממי שרק מתיימרים להיות משיחיים אך למעשה שמים את המשיח לחרפה על־ידי מנהגים כאלה. b
האם יש לאדם הזכות לשנות את דתו?
כן. המקרא מראה שיש לאנשים הזכות לשנות את דתם. מוזכרים בו אנשים רבים שבחרו לא ללכת לפי הדת של קרוביהם ושמרצונם החופשי החליטו לעבוד את האל האמיתי. אברהם, רות, כמה מאנשי אתונה והשליח פאולוס הם רק כמה דוגמאות לכך (יהושע כ״ד:2; רות א׳:14–16; מעשי השליחים י״ז:22, 30–34; גלטים א׳:14, 23). בנוסף, המקרא אפילו מכיר בזכותו של האדם להחליט את ההחלטה הלא־נבונה לנטוש את עבודת אלוהים האמיתית (יוחנן א׳. ב׳:19).
זכותו של האדם להמיר את דתו נתמכת על־ידי ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, הכרזה שכונתה על־ידי ארגון האומות המאוחדות ”היסוד לחוקי זכויות אדם בינלאומיים”. מסמך זה מציין שלכל אדם ”הזכות להמיר את דתו או את אמונתו” וגם החירות ”לבקש ידיעות ודעות, ולקבלן ולמסרן”, והדבר כולל דעות דתיות. c כמובן, הזכויות הללו כוללות בתוכן גם את החובה לכבד את זכותם של אחרים להמשיך להחזיק באמונתם ולדחות דעות שאינן מקובלות עליהם.
האם המרת דת מעידה על חוסר כבוד למסורות או למנהגים של המשפחה?
לא בהכרח. המקרא קורא לנו לכבד כל אדם, ואין זה משנה לאיזו דת הוא משתייך (פטרוס א׳. ב׳:17). בנוסף, עדי־יהוה מצייתים למצוות המקרא לכבד את הוריהם, גם אם יש להם אמונה שונה (אפסים ו׳:2, 3).
a ראה הוצאת המצפה מ־1 בינואר 2002, עמוד 12, סעיף 15.
b לדוגמה, בערך בשנת 785 לספירה הוציא קרל הגדול צו אשר גזר עונש מוות על תושבי סקסוניה שיסרבו להיטבל כנוצרים. כמו כן, חוזה שלום אוגסבורג, שנחתם ב־1555 לספירה בין הפלגים הלוחמים באימפריה הרומית הקדושה, קבע שכל שליט של אזור מסוים חייב להיות או רומי קתולי או לותרני, ושחובה על כל נתיניו לאמץ את דתו. מי שסירבו לקבל על עצמם את דתו של השליט נדרשו לעזוב את שטח שלטונו.
c זכויות דומות מוזכרות במגילת זכויות האדם והעמים האפריקאית, בהכרזה האמריקאית על זכויות וחובות האדם, באמנה הערבית לזכויות האדם (2004), בהכרזה בדבר זכויות האדם מטעם ASEAN (איגוד מדינות דרום־מזרח אסיה), האמנה האירופית לזכויות אדם, והאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות. עם זאת, אפילו מדינות המתיימרות להגן על זכויות אלה אינן תמיד נוהגות כך בפועל.