האם עדי־יהוה מפרקים משפחות או מחזקים אותן?
כעדי־יהוה אנו עושים מאמצים לחזק משפחות, הן את שלנו והן של אחרים. אנו מאמינים שאלוהים הוא מכונן התא המשפחתי (בראשית ב׳:21–24; אפסים ג׳:14, 15). אלוהים סיפק במקרא עקרונות המסייעים לרבים ברחבי העולם ליהנות מנישואין איתנים ומאושרים.
כיצד עדי־יהוה תורמים לחיזוק קשרי המשפחה?
אנו משתדלים ליישם את עצות המקרא כמיטב יכולתנו מכיוון שהן עוזרות לנו להיות בעלים, נשים והורים טובים יותר (משלי ל״א:10–31; אפסים ה׳:22 עד ו׳:4; טימותיאוס א׳. ה׳:8). החוכמה המצויה במקרא תורמת גם להצלחתן של משפחות מעורבות מבחינה דתית (פטרוס א׳. ג׳:1, 2). תן דעתך לדברים הבאים שאמרו אנשים שבני הזוג שלהם הפכו לעדי־יהוה:
”שש השנים הראשונות שלנו יחד היו מלאות מריבות ותסכולים. אבל אחרי שאיווטי הפכה לעדת־יהוה, היא נהייתה אדם אוהב וסבלן יותר. השינויים שהיא עשתה הצילו את נישואינו” (קלאויר מברזיל).
”כשבעלי, צ׳אנסה, התחיל ללמוד את המקרא עם עדי־יהוה, התנגדתי לכך כי חשבתי שהם מפרקים משפחות. אבל אחר כך ראיתי שהמקרא שיפר את נישואינו” (אגנס מזמביה).
במסגרת פעילותנו אנו מראים לאנשים כיצד החוכמה המצויה במקרא יכולה לעזור להם...
האם שינוי דת גורם לבעיות בנישואין?
לפעמים כן. לדוגמה, ב־1998 פרסמה חברת המחקר סופרס (Sofres) דוח שלפיו ב־1 מתוך 20 קשרי נישואין התעוררו בעיות קשות לאחר שאחד מבני הזוג הפך לעד־יהוה.
ישוע ניבא שחלק ממי שיקבלו על עצמם את תורתו יסבלו מחיכוכים במשפחה (מתי י׳:32–36). ההיסטוריון וויל דוראנט ציין שבימי האימפריה הרומית ”[הדת המשיחית] הואשמה בהרס הבית”. a חלק מעדי־יהוה מתמודדים עם האשמות כאלה גם כיום. אך האם זה אומר שבן הזוג שבחר להיות עד־יהוה הוא הגורם לבעיות בנישואין?
בית הדין האירופי לזכויות האדם דן במקרה שבו הואשמו עדי־יהוה בפירוק משפחות. בפסיקתו הוא ציין שלעיתים קרובות חברי המשפחה שאינם עדי־יהוה הם הגורם לסכסוך מכיוון שהם אינם מוכנים ”לקבל ולכבד את חופש הדת של בן משפחתם ואת זכותו לקיים את דתו”. בית הדין הוסיף: ”מצב זה משותף לכל הנישואין הבין־דתיים, ועדי־יהוה אינם יוצאי דופן”. b אולם גם לנוכח חוסר סובלנות דתית עדי־יהוה עושים כל מאמץ לפעול על־פי עצת המקרא: ”אל תשיבו לאיש רעה תחת רעה... אם אפשר, עד כמה שהדבר תלוי בכם, חיו בשלום עם כל אדם” (רומים י״ב:17, 18).
מדוע עדי־יהוה סבורים שעליהם להינשא רק לבני דתם?
עדי־יהוה נשמעים לצו המקראי להינשא רק ”באדון”, כלומר להתחתן רק עם אדם השותף לאמונתם (קורינתים א׳. ז׳:39). לצו זה יש גם בסיס מקראי וגם ערך מעשי. לדוגמה, במאמר שהתפרסם ב־2010 בכתב העת לנישואין ולמשפחה נאמר ש”בני זוג בעלי אותה דת המחזיקים באותם מנהגים ועיקרי אמונה” לרוב נהנים מיחסים טובים יותר. c
אולם עדי־יהוה אינם מעודדים את בני אמונתם להיפרד מבן זוג לנישואין שאינו עד־יהוה. במקרא נאמר: ”אם לאח יש אישה לא־מאמינה, והיא מסכימה להמשיך לחיות אתו, אל יעזוב אותה; ואם לאישה יש בעל לא־מאמין, והוא מסכים להמשיך לחיות אתה, אל תעזוב האישה את בעלה” (קורינתים א׳. ז׳:12, 13). עדי־יהוה נשמעים לצו זה.